עברי וקסלר יונה

יצאה להכשרת הצופים בקיבוץ דורות, שם עבדה בגן הירק, עשתה כל עבודה קשה, ג'דעית אמרו עליה. הייתה פעילה בהכשרה בכל התחומים, שימשה כחברת מזכירות, ועדת חברה, ג'דעית אמרנו – יונה השתתפה בהורדת המעפילים מהאוניה שבתאי לוזינסקי, וכשניתנה הפקודה להכות שוטרים אנגלים, לא היססה ועשתה זאת.

לבארי הגיעה עם הגרעין המייסד, ובעלייה לנחביר, הייתה בין 4 הבנות היחידות.

נישואיה לזאב, התקיימו בנחביר. הייתה זו החתונה הראשונה בנגב, שהתחתנו בה 3 זוגות נוספים. עודד נולד ב-48, בזמן הקרבות במלחמת העצמאות, כאשר זאב היה בצפון. נירה נולדה ב-51. את תפקידה כאקונומית בגדרה, המשיכה יונה בנחביר ואחר כך בבארי. וגם כאן השקיעה את מיטב כוחה ומרצה, בקפדנות ובסדר, שאפינו אותה לאורך כל הדרך.

ב-1954 נבחרה לצאת ללימודי הוראה בסמינר הקיבוצים, בסיומם החלה ב"עבודת הקודש" לפי דבריה, בחינוך, מחזור אחר מחזור, ותלמידיה זוכרים היטב את הסדר והקפדנות שלה.

יונה אהבה טבע. ימי הטיול השבועיים העשירו גם אותנו המבוגרים. יכולנו לפנות אליה בענייני זיהוי ציפורים, צמחים ושאר תופעות, ולהיות בטוחים שעל תשובתה אין עוררין. יונה הייתה מושבעת באהבתה למוסיקה, והרבתה לנסוע לקונצרטים.

כאשר נחלשה בגין מחלותיה, והרגישה שאין בכוחה להמשיך עוד, עברה להוראה יחידנית. הילדים היו באים לביתה לשיעורים. בשנים האחרונות גברה חולשתה ומחלתה מנעה ממנה לצאת מהבית בשעות האור, אך לא פגעה במעורבותה להגיב על אירועים ע"י פרסום ביומון. גם ביקורת נשמעה פה ושם, אך בעיקר הגיבה לארועים חיוביים, כמו מתן תודות למי שראוי להן: בעלי תפקיד, מתנדבים לפעילויות שונות, ברכות וכד'.

יונה אהבה את המשפחה, והרבתה לספר בילדיה ובנכדיה. וכאשר אלה נאספו בט"ו בשבט האחרון לחגוג את יום הולדתה ה-76, הייתה מאושרת, קרנו פניה כאשר סיפרה על האירוע.

אי אפשר שלא להזכיר איך טיפלה באמה שהגיעה לבארי בזקנתה. כל מעייניה ופעילותה התרכזו סביב הטיפול המסור באם, וקשה היה לה מאוד מאוד עם מותה. "גידלתי את אימא" נוהגת הייתה לומר. ובאמת, אותן 12 שנה היוו פרק זמן לא קצר.

יהי זכרך ברוך