אבי שאול שאול

שאול נולד בפברואר 1920 בבודפשט שבהונגריה.
ב-1921 עלו הוריו עם תינוקם ארצה והתמקמו בירושלים העתיקה, העיר אליה ואל סביבותיה היו קשורים מאוד גם לאחר שעברו לגור בתל-אביב.
אביו, מרדכי אבי-שאול, שאהב מאוד את הארץ, את ירושלים, הרבה לטייל בהרים בלקחו איתו את בני משפחתו, ואולי כבר אז ניצת בשאול הרצון והצורך להכיר ולטייל בדרכיה הרבות של ארצנו. תרמו לכך גם בילוייהם הרבים של שאול ואחיותיו בחלקת השדה שהייתה בהרי ירושלים, במוצא, לבני משפחתם.
את שנות לימודיו הראשונות עשה בביה"ס "תחכמוני" בו לימד אביו, ובסיימו את ביה"ס העממי עבר ל"מקס פיין", ללמוד מקצוע. שאול, עוד בנערותו, יחד עם האווירה התרבותית האינטלקטואלית ששרתה בבית, רצה לשלב את עבודת הכפיים והיצירה ועל כן כוון עצמו ללימוד מקצוע.
היה בתנועת "המחנות העולים" וביחד עם זאת, בצורה בלתי לגלית, גם בנוער הקומוניסטי, וזאת בהשפעת האם והדוד שהיו מקורבים למפלגה זו.
בסיימו את ביה"ס רצה להתנתק מהעיר וללכת לכפר, אז פנה לגבעת-חיים. אך נאלץ לחזור העירה כעבור שנה כדי לתמוך במשפחה. הוא עבד בבתי-חרושת כחרט, מקצוע שרכש בלימודיו.
עם הקריאה הראשונה להתנדב לצבא הבריטי – התגייס. כבעל מקצוע שרת בחיל הנדסה. תוך כדי שרותו רצה לעבור לבריגדה היהודית אך הדבר לא התאפשר.
במרץ 1945 נשא את חיה אבנד, אחותו של דן ז"ל.
עם פרוץ מלחמת העצמאות גוייס שאול לעבוד בתעשייה הבטחונית. היה פעיל מאוד בשטח זה.
היה בין מארגני השביתה ב"מגן צ'טווד". הוא פוטר על רקע פעילותו בועד העובדים, על-אף שהשביתה הייתה מאושרת. הייתה תקופה שניסה להיות עצמאי. קנה מחרטה, אך זה לא היה לרוחו.
מכיוון שהייתה לו גישה לעבודת החינוך, חשב שטוב יהיה אם ישלב עבודות חינוך עם אהבת המקצוע וכך נכנס להורות בביה"ס המקצועי "שבח", בו שימש כמורה 17 שנה. תוך כדי העבודה ב"שבח" הלך ללמוד בקורס למדריכים מורשים בידיעת הארץ, כדי להעמיק ידיעותיו בשטח זה, וכן שילב שאול, בעבודת הכפיים שאהב, את כושרו ונטייתו לשטחי יצירה אחרים בלימודי אומנות, בפיסול.
הקשר עם בארי, שהחל עוד בהיותנו בגדרה, על ידי דן וחבריו, התהדק, כאשר באו ההורים רוזה ושלמה אבנד ז"ל לחיות בבארי, ב-1952, ומאז הפכו להיות בני בית בבארי, וביחוד כאשר הצטרפה מיכל, הבת.
באסון התאונה הנורא, בו נספו שלוש המשפחות ז"ל, עתליה ודן בתוכם, ידעו שאול וחיה, שמשפחתו של דן – משפחתם, וחשוב לתת לילדים בית חם ואוהב, ואז בני המשפחה עוברים לחיות בבארי כשהם חצויים, בעוד החברה והעבודה אליהם הם קשורים – בתל אביב.
תקופה לא קלה, הנסיעות הארוכות, הדאגה היום-יומית להורים הזקנים, שנשארו בתל אביב, והדאגה לילדים ולנכדים המחכים בבארי – ושאול עמד בכל זאת, למרות הקשיים הטכניים והאחרים. ובתקופה זו היה כאחד מאיתנו, ניצל את עיתותיו הפנויות כשיכול היה לתרום כמדריך טיולים של המתנדבים וגם לסיורים בעולם הרחב.
שאול אוהב החיים והחברה – נפגע לפתע בצורה כה אכזרית. נאבק עם המחלה במשך שלושה חודשים רצופים. כשבית בארי כולו מלווה את המשפחה בתפילה ובתקווה – אך הוא לא יכול לה.
נפטר ביום שלישי, ז' באב תשל"ט, 31.07.79 והוא בשנת הששים לחייו.