חסר רכיב

צרניק שרה

צרניק שרה
-
13/01/1924 - 08/10/2008
קורות חיים:
שרה צרניק לבית רוטברג נולדה בשנת תרפ"ד (1924) בבית המשפחה בשכונת בורוכוב בגבעתיים, להוריה תמר ויוסף שהיו ממקימי השכונה. האב יוסף היה איש עבודה, הקים וניהל את הצרכנייה השיתופית הראשונה. אמה תמר, ניהלה ועבדה במשק העזר שכלל דונם וחצי של אדמה חקלאית ובה פרדס, רפת ולול. האם הייתה מכינה במו ידיה תוצרת חלב, אופה לחם ומטפלת במשק החי ובפרדס.

לשרה היו שני אחים. הבכור – אהרון ז"ל והצעיר – במיק שיבדל לחיים ארוכים.

שרה גדלה בשכונה, למדה בבי"ס העממי בשכונה ואת התיכון החלה בגימנסיה הרצלייה בתל-אביב. כשהייתה שרה בת 15 עברה המשפחה לחיפה למשך שנה אחת ושם למדה בבית-הספר הריאלי.

שרה הייתה חברה בתנועת "הנוער-העובד", השתתפה בפעולות פעמיים בשבוע ובילתה את רוב זמנה שם בריקודים, שירים, שיחות וטיולים ברחבי הארץ.

בעקבות אחיה אהרון, שהיה מפקד ב"הגנה" הצטרפה שרה בגיל 13 לארגון. בגיל צעיר זה מילאה תפקיד של קשרית בעזרת אמצעי הקשר שהיו נהוגים אז – איתות בדגלים ומורס. בנוסף לפעילותה בתנועה וב"הגנה", המוזיקה מילאה חלק נכבד בחייה, מילדותה ועד אחרית חייה. היא ניגנה בכינור ובמפוחית פה ולמדה בקונסרבטוריון של תל-אביב. בבגרותה אהבה והאזינה רבות למוזיקה קלאסית, רכשה תקליטים באופן קבוע והייתה מנויה לקונצרטים של הפילהרמונית בתל-אביב.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, הפסיקה שרה את לימודיה והצטרפה להכשרה ביגור. שם עבדה בבתי הילדים ובלול ובמסגרת של יום בשבוע השלימה את לימודיה התיכוניים. גם שם התחברה לתרבות המוסיקאלית בניצוחו של יהודה שרת, חבר יגור. בגיל 17 השתתפה במשך שבועיים במשלחת הראשונה של התנועה, בראשותו של שמריה גוטמן, שמצאה וחשפה את "שביל הנחש" במצדה.

לאחר שנה וחצי ביגור עברה ההכשרה לנתניה. שם המתינה לעלייתה להתיישבות באזור סאפי שבדרום ים המלח. בנתניה פגשה שרה את בעלה לעתיד, בן-אהרון. בן-אהרון, שהיה חיל בצי הבריטי לא רצה להינשא לשרה פן תישאר אלמנה צעירה, ורק עם שחרורו מהצבא ב-1946 נישאו השניים בחצר הבית בו נולדה בשכונת בורוכוב.



במוצאי יום כפור תש"ז עלה הגרעין להתיישבות בקדמה במסגרת 11 הנקודות. שרה, שהייתה בהיריון עם גידי נשארה ביום העלייה בנתניה. גידי נולד בחנוכה 1946 ולאחר מספר חודשים התאחדה המשפחה בקדמה. ב-1951 נולד עמוס. בשנת 1955 החליטה המשפחה לעזוב את הקבוץ ולעבור לשכונת בורוכוב. לרוע המזל, זמן קצר לאחר העזיבה נפטר בן-אהרון באופן פתאומי כשהוא מותיר את שרה עם שני ילדים צעירים ובהיריון. שרה החליטה לשוב לקדמה וב- 1956 נולדה תמר.

ב- 1960 הורע מצבה של קדמה, שעמדה לקראת פירוק ושרה עוברת עם ילדיה להתגורר בקבוץ בארי, על-יד במיק ואביבה.

ב-1964 שוב פוקד את שרה אסון כבד כשגידי נופל בעת שירותו הצבאי בטרם מלאו לו 18. לאחר נפילתו של גידי, יוסף אביה של שרה בא לחיות עם המשפחה בבארי.

גם בקדמה וגם בבארי שרה עבדה כלולנית ואף ריכזה את המדגרה במשך מספר שנים. כשפקדו אותה בעיות בריאות בגבה, עברה לעבוד בענפים שונים בקבוץ – בישול אוכל לתינוקות, דפוס ועוד.

כל שנותיה בבארי הייתה שרה קשורה לספריה. עוד במהלך עבודתה בלול למדה ספרנות. בשנות ה-70 גויסה שרה לעבודה בסמינר אפעל, כספרנית בספריית יד-טבנקין.

ב-1977 התחתן עמוס ונולדו לו 4 ילדים וב - 1980 נישאה תמר ולה נולדו 5 ילדים. המשפחה והנכדים מילאו את עולמה של שרה. הייתה מאושרת להיות במחיצתם וגאה בהצלחות של כל אחת ואחד מהם. הנכדים הבוגרים זכו ליהנות מכישרונה המבורך בסריגה
חסר רכיב