אלנתן (יצחקי) רבקה

"אשה עבריה מי יידע חייך", קונן יל"ג בשעתו, ונראה שתאר את חייה של רבקה.
רבקה נולדה ב-1918 בכבול שבאפגניסטן. בשנת 1924 בהיותה ילדה בת 6 מחליטים הוריה לעלות ארצה. הדרך ארוכה ומלאת תלאות. בעודם באונייה בדרך מחופי טורקיה נולד אהרון. אמה שחלתה בשחפת נפטרה לאחר שנה ועול הטיפול ביצחקי בן השנה ובבית, נפל על כתפיה – ילדה בת 7.
אביה בונה משפחה חדשה ונולדים אחים נוספים והיא על מנת לעזור בפרנסת המשפחה נאלצת לעבוד כעוזרת בית, מסיבה זו לא התאפשר לה ללמוד בבית-הספר.
היא משתלבת במסגרת שעורי הערב לנערים עובדים, מצטרפת לתנועת "הנוער העובד" ולפעילות ב"בחרות הסוציאליסטית". בשנים אלה היא דואגת שאחיה אהרון ילמד במסגרת מסודרת – בבית הספר ע"ש מאיר שפיה.
המשפחה גרה בשכונת הבוכרים – מעוז הרביזיוניסטים שהתנכלו ללובשי החולצה הכחולה. אבי המשפחה מוצא את פרנסתו כפועל בניין ביום וכשומר בלילה ועול הפרנסה מעיק מאוד. בעקבות מאורעות 1936 ומלחמת העולם השנייה עוברת המשפחה שמנתה כבר עשר משפחות לת"א (בתקווה שהמצב ישתפר) כולה בחדר מגורים אחד. רבקה בכורת הילדים ממשיכה, כמובן, לשאת בעול.
היא מוצאת עבודה בבית החרושת "כיתן", ומתמידה בעבודה זו עד סגירת המפעל. במקום זה היא פעילה בועד העובדים ובמפ"מ ופוגשת בחנן בעלה לעתיד. השניים נישאים ב-1944.
שבוע לאחר נישואיה נפטר האב בעודו איש צעיר. רבקה ובעלה חנן בנו את ביתם. בחדר אחד ללא שרותים ומטבח נולדו שלושת ילדיהם: שושק'ה, עוזי ואבי. חמותה של רבקה מצטרפת אף היא אליהם. עול הפרנסה לא פחת. המשפחה מלווה את צמיחתה של בארי בביקוריה את האח והדוד אהרון בחופשות.
ב-1958 מצטרפת שושק'ה בכיתה ט' לקבוצת "אשל", עוזי מצטרף לגרעין בקיבוץ גשר ואבי בונה את ביתו בת"א.
השנים עושות את שלהם. אך רבקה ממשיכה לעבוד, עתה בטיפול ילדים, עבודה שמצאה בה סיפוק רב, הערכה אישית ואהבה. היא המשיכה בה שנים רבות עד גיל 70, המשיכה בפעילות במפלגה, השתתפה בחוגים של עבודות יד ובהתנדבות בתחומים שונים.
התקף לב חזק שקיבלה אינו מאפשר לה להמשיך ולעבוד.
לראשונה, היא שכל חייה היו עבודה קשה, ליווי אוהב ותמיכה באחרים, זקוקה מעתה והלאה לליווי ולתמיכה בה. מחלתה הקשה ונכותו של חנן לא הותירו ברירה אלה להביאה אלינו לבארי.
השנה 1987 והיא לא הפסיקה לדאוג לבעלה. שאלה לשלומו, וביקשה מהילדים לשמור על קשר עמו. אצלנו השתבצה בעבודת המחסן ולאחרונה במועדון הקשישים. כל זאת בעוד היא שומרת בקפדנות על קשר עם כל בני המשפחה המסועפת, ועד קבלת אורחים לבבית בעיקר לנכדיה. תמיד זכרה לברך בימי הולדת אפילו את אחינייה. עד לאחרונה שמרה על התעניינות בכל מה שקורה בארץ ובמשק, עם כל סבלה הקשה שמרה על אופטימיות שחיזקה את הקרובים לה.
רבקה זכתה ובשנותיה האחרונות הייתה אפופת אהבה. שושק'ה, יוחי ושאר בני המשפחה עשו מעבר למקובל באופן שסעדו אותה וטיפלו בה.  כמוה הם לא ויתרו למחלה. הביאוה לסעודת ערב שבת משותפת בצוותא של חדר אכילה, ומדי מוצאי-שבת הביאוה לארוחה המשפחתית בחדרם. זכתה ושמחה בהיותה סבתה רבא עם לידת סתיו בנה הבכור של גלית. אכן..
נראה שכאילו עליה נאמר: "אשה עברייה מי ידע חייך"
נפטרה: 10.10.1994.

יהי זכרה ברוך