שפר מרים

קורות חיים:  

מרים נולדה ב-20.2.1946 בכפר תלמה שע"י העיר אירקוצק שבסיביר. שלוש השנים הראשונות לילדותה עברו עליה בנדודים עם משפחתה מרוסיה לפולין ומפולין לגרמניה. לאחר שנתיים בגרמניה, שם נולד אחיה שמואל, עלתה המשפחה ארצה עם הוריו של האב אריה ואמה של האם סוניה.
יותר מחצי שנה שהתה המשפחה במחנה עליה בפרדס חנה ומשם עברה המשפחה לחיפה. השנים הראשונות היו שנים קשות. עבודה לא נמצאה בקלות והאב עבד בכל עבודה מזדמנת ובעיקר בעבודות בניין כדי להביא לחם הביתה.
מרים גדלה כנערה חיפאית שורשית. למדה בבית ספר יסודי "שלוה" ואחריו בבית ספר תיכון בסמינר למורים "גורדון". מרים נערה מוכשרת, תלמידה טובה, בעלת ידי זהב ותמיד מוקפת חברות. מרים מוצאת עצמה באופן טבעי משתלבת בתנועת נוער: בתחילה ב"מכבי הצעיר" ואח"כ ב"צופים", מרים אוהבת את התנועה, ונמשכת לתנועה הקיבוצית.
יחד עם חבריה יוצאת למחנות עבודה בקיבוצים ודרכה מתוודעים גם ההורים לראשונה לקיבוץ.
ב"צופים" מכירה מרים את חיים שפירא, אהבת נעורים שהבשילה לנשואים והקמת משפחה.
בגיל 20, לאחר שסיימה לימודיה בסמינר, מתגייסת מרים לצבא ומשרתת כמורה חיילת בטבריה. חיים ומרים מחליטים להינשא ומרים מסיימת שירותה הצבאי. מרים וחיים עוברים לגור בנצרת ואח"כ חוזרים לחיפה. במרץ 1969 נולדה הבת הבכורה לילך. מרים עבדה כמורה וחיים כטכנאי מטוסים בחברת תעופה ואח"כ ב"בדק". המשפחה עברה לגור בנוה מונסון. ב-1975 נולד הבן – רן.
מרים רוצה לגור בקיבוץ והמשפחה בודקת אפשרות לעבור לקיבוץ "פלמחים". בשנת 1978 חיים הופך להיות עצמאי וכשהעסק בחיתוליו עדיין, קטעה תאונת דרכים קטלנית את חייו בינואר 1979. מרים ממשיכה ללמד בבית הספר ובתום שנת הלימודים מצטרפת מרים עם שני ילדיה אלינו לבארי.
מרים ראתה בבארי בית חם ומצאה את מקומה כאן.
מיד עם הגיעה קבלה על עצמה לחנך את כיתת "ארז" וחנכה אותם במשך חמש שנים עד סוף שנת בר-המצווה. מרים פעילה בבית הספר, קבלה על עצמה לחנך גם את כיתות "סביון" ו"אלה" עד שהתגלתה לראשונה המחלה בשנת 1990.
מרים עוברת טיפולים קשים וסבל רב אך עומדת בהם בגבורה.
הוריה של מרים, סוניה ואריה באים לחיות קרוב למרים בבארי.
מרים מתאוששת מהמחלה, עוברת לעבוד בדפוס ובד בבד מקבלת עליה את רכוז ו. בנים. מרים משקיעה לילות כימים בבנים, בשיחות, פגישות ובניסיון להתאים את תקנון הבנים למציאות המשתנה.
מרים אף הייתה זו שהקימה את האולפן לילדי "בית ראשון במולדת" בבארי.
בשנה האחרונה התפרצה המחלה שוב ומרים, נאבקה בגבורה יום אחר יום ואינה אומרת נואש. היד כואבת ומרים אינה מוותרת. נוסעת לטיפולים פיסיותרפיים וטיפולים בבית החולים והיא מלאת תקווה ומנסה לשמור על המורל.
מרים נפטרה לפנות בוקר ה – 24.1.1994 תוך כדי מאבק אמיץ ועיקש, מוקפת במשפחתה האוהבת ובצוות הרפואי שליווה אותה בנאמנות.

יהי זכרה ברוך