ברמק חנה

חנה נולדה בוינה בדצמבר 1921, ט' בכסלו תרפ"ב.

זכתה לילדות מאושרת בבית הוריה, שהיו שניהם מורים. יחד עם בנות למשפחות יהודיות, למדה בבי"ס ריאלי ועמן נהגה לבלות חופשות בהרי האלפים, בהן נהנו מפעילות ספורטיבית וחברתית.

ב-1934 עם נפילת שלטון הפועלים הסוציאליסטי והתגברות האנטישמיות, הצטרפה חנה ל"בית בילו" ויחד עם חבריה חתרה להגיע לארץ-ישראל. במסגרת תנועת הנוער הצטיינה חנה בספורט ובפעילות חברתית ותמיד הייתה במרכז החבר'ה.

בספטמבר 1938, לאחר כיבוש אוסטריה על-ידי היטלר, עלתה חנה בקבוצה מגובשת של התנועה, לתל-יוסף. הקבוצה הכינה עצמה לעליה, כולל לימוד עברית.

הוריה נספו בשואה וחנה נותרה בודדה כמעט, להוציא אח, שחי בלונדון.

בהכשרה בתל-יוסף עבדה חנה בכרם ובסיומה הצטרפה יחד עם חברים לקיבוץ הצעיר "קדמה". חנה נשלחה לפלוגה בסדום ושלוש השנים שהייתה שם נחקקו בזכרונה כשנים יפות.

בקיבוץ מילאה תפקידים מרכזיים לאורך שנים, אחד מהם – קשה ביותר – היה שליחות למחנות העקורים בגרמניה, להצלת ילדים שרידי שואה.

ב"קדמה" הייתה מנהלת בית-הספר ומזכירת פנים. בעת משבר פירוק "קדמה", נשאה בעול הכבד – ריכוז המזכירות ודאגה לחברי "קדמה" ולעתידם. במסגרת לימודיה ב"אפעל", כתבה על תקופה זו.

ב-1962 באה לבארי עם בני משפחתה ומשפחות נוספות מ"קדמה" והחלה למלא תפקידים מרכזיים: ריכוז הגיל הרך, מזכירות פנים, עבודה באופקים ולאחר מכן גיוס לגלגל. יחד עם זה, היה חשוב לה לטפח את בני משפחתה ולהעניק להם חום ואהבה.

לפני מספר שנים הקימה את החממה והעבודה בה הייתה אהובה עליה מאוד והעסיקה את מחשבותיה עד לזמן האחרון ממש.

חנה נפגעה ממחלה ממארת בראשית שנת 1981 וזמן רב לא פנתה לבקש עזרה רפואית. מחלתה גברה ומאמצי הרופאים לרפאה עלו בתוהו. חסד נעשה לה ותרופה חדשה שהומצאה על-ידי רופאי ביה"ח "איכלוב", הפחיתה את ייסוריה.

לאחר חודשים ארוכים בה הייתה מרותקת לביתה, הלכה לעולמה ב-23.2.1982.

יהי זכרה ברוך