בוכוולד אליהו

סבא אליהו נולד ב-15 לאוקטובר 1906, בבוצץ' אשר בפולין.

בימי מלחמת העולם הראשונה התייתם משני הוריו והוא בן 9 בלבד. כבכור, דאג לשני אחיו הקטנים ממנו עד שכולם נאספו לבית יתומים. שם למד את מקצוע הנגרות.

אליהו היה בן לשבט מסועף (לסבו היו כ-70 נכדים, אליהו היה הנכד הבכור), כמעט כול השבט הזה הושמד בשואה.

מבית היתומים עבר לבית אחד מדודיו, שם למד את אומנותו הנוספת – אפיה. במקצוע זה, כמו בנגרות, הפליא לעשות.

שנתיים שרת בצבא הפולני. במרס 1929 עלה לארץ (לחיפה) כחלוץ, עבד זמן קצר במפעל המלח בעתלית, לאחר מכן, בשנות המשבר, הצליח אך בקושי להשתכר למחייתו בעבודות מזדמנות. למשל, בימים ההם קיבל מחבר-חייט חליפה, תמורת ארון שעשה לו. הארון עורר התפעלות כללית והודות לו השיג אליהו עבודה לתקופת מה. לאחר מכן היה מחוסר עבודה עד שהצטרף לבוני נמל חיפה. באותן שנים היה ידוע בשמחת החיים שלו ואהבתו לשירה ולריקודים.

בסוף שנת 1931 נשא לאישה את חנה. בשנת 1933 נולדה חסידה ובאותה השנה הקים אליהו, עם חברים, קואופרטיב לנגרות, "קבוצת דרור", שפעלה מעל 30 שנה וזכתה למוניטין בזכות איכות תוצרתה.

יוסי נולד בעיצומן של מאורעות תרצ"ו. בשל מיקום הנגריה במפרץ חיפה וניתוק הדרכים נאלץ אליהו להישאר לא פעם וללון בנגריה ולהעדר ממשפחתו.

במלחמת העולם השנייה קיבלה הנגריה עבודה בסוריה, בשביל הצבא הבריטי. אליהו שהה שם כמה חודשים רצופים.

אליהו היה חבר ב"הגנה" והשתתף במבצע שחרור חיפה וסביבתה ונפצע בפעילות ליד טירת הכרמל. בימים ההם השלים את חובותיו כחבר הקואופרטיב בעבודת לילה.

לאחר פרוק "קבוצת דרור" ניסה ב-1966, יחד עם חנה, להיקלט בבארי. באותה עת הרגישו שניהם צעירים מלחיות במעמד של הורים.

הם עברו להתגורר בנתניה. שם היו להם ידידים רבים.

אליהו עבד כנגר שכיר ב"דיור לעולה". למרות שהגיע כבר לגיל הפנסיה המשיך לעבוד, והעריכו מאד את יכולתו המקצועית.

בשנת 1979 נפטר בנו יוסי ממחלה ממארת, בעודו בתחילת צעדים מבטיחים כמהנדס מתכות וכמפתח תהליכים טכנולוגיים חדשניים של איחוי מתכות ע"י חומר-נפץ (יוסי למד מקצוע זה 8 שנים בארה"ב).

לאחר האסון הצטרפו אליהו וחנה למשפחתם בבארי ואליהו תרם מניסיונו ומיכולתו לנגריה ולידע המקצועי של צוותה. התמיד בעבודה עד ימיו האחרונים.

כל ימי חייו ראה בקידום ילדיו אתגר ממדרגה עליונה והקדיש לכך אמצעים ועבודה מרובה. הצטיין ביחסיו החברתיים עם הבריות והיה מוכן תמיד לבוא לעזרת הזולת.

הסתלקותו הפתאומית היא אבידה גדולה. חסרונו יורגש במשפחתו, בין כל חבריו ובבית בארי.

נפטר במוצ"ש, ד' באדר א' תשמ"א – 8.2.1981

יהי זכרו ברוך