אהוביה דבורה

דבורה נולדה בעיירה באוקראינה שברוסיה בשנת 1898. היא התייתמה מאביה בגיל צעיר, ואמה, שהייתה אישה צעירה, נישאה בשנית לאלמן שהיו לו ילדים אחדים וכך נעשתה המשפחה מרובת ילדים.

דבורה ראתה פוגרומים ועברה את מלחמת העולם הראשונה ברוסיה. תמיד זכרה את הרעב של אותם ימים ולא הייתה מסוגלת לזרוק חתיכת לחם.

ב-1922 עברה המשפחה בסתר לפולין בדרכה לארץ ולאחר שהתעכבו שם שנה עלו ארצה ב-1923- בעלייה השלישית. תחנתם הראשונה הייתה בבאר-יעקב אצל אחת הבנות שעלתה לפניהם לארץ והתיישבה שם.

דבורה עזבה לאחר זמן קצר את המשפחה והחלה להיות עצמאית. היא עברה לתל-אביב, גרה בסוכה בחולות ת"א ועבדה בעבודות שונות ביניהן גם בסתתות אצל עושה מצבות.

את זאב שבעתיד היה בעלה, הכירה בת"א וב-1924 נישאו. זאב היה אז שוטר במשטרה הבריטית והם גרו ברמלה. אח"כ עברו לת"א ומאז חיה דבורה בת"א.

ב-1926 נולדה בתם יהודית. אחרי שזאב השתחרר מהמשטרה הוא נעשה פועל. קודם כעגלון שהשתתף בבניית העיר ת"א, אח"כ נהג ולבסוף מחסנאי בסולל-בונה. תמיד חיו מהמשכורת בלבד שאף פעם לא הייתה גבוהה.

דבורה, בתור עקרת בית, ידעה להסתדר עם כל משכורת (זכורה משכורת של 8 לירות ו-10 לירות). תמיד השתדלו לחסוך לזמנים קשים יותר. דבורה הייתה עקרת בית למופת, בלי קורסים בישלה מצוין, תפרה, עשתה בעצמה שימורים, הבית היה תמיד נוצץ מניקיון, תמיד היה פרח בבית, הייתה בעלת טעם טוב. דבורה השתתפה גם בפעילות ציבורית. הייתה חברה בארגון אמהות עובדות, השתתפה בפעילות למען תוצרת הארץ, בוועד למען החייל, ובתקופת העלייה הבלתי-לגלית גם אכסנה בביתה עולים עד שסודר להם מקום.

אחרי שבעלה נפטר ב-1980, לא יכלה להישאר לבדה בבית ועברה אל משפחתה בבארי, אל בתה וחתנה, הנכדים והנינים. אבל בריאותה הלכה והתרופפה, רצון החיים נחלש.

היא נפטרה בגיל 85 ביום ה-20.7.1983

יהי זכרה ברוך