כפרי דבורה'לה

דבורה'לה נולדה וגדלה בתל-אביב של ראשית שנות ה-30. הבת הצעירה לבית משפחת ברודא. אחות לרחל ושמשון. ההורים, חדווה ושמעון, היו עולים חדשים כמו רוב תושבי השכונה באותם ימים. דבורה'לה הצטרפה לסניף "הנוער העובד" בבית דב הוז, לקבוצת "במעלה" ויחד עם ראשוני הנערים הגיעה להכשרה בבארי. דבורה'לה הייתה אז נערה בת 15 ויחד עם חבריה החלה את חיי העבודה בגיל כה צעיר. רוב העבודות היו עבודות כפיים חקלאיות: ניכוש, זריעה וקטיף.

בצבא שירתה בנח"ל ועם תום השרות חזרה עם חבריה לבארי. דבורה'לה עבדה שנים רבות בגן "שקד" לצידן של רבקה'לה ולאה חוטר-ישי.

בבארי נישאה ליוס'לה, גם הוא מחברי קבוצת "במעלה" וכאן נולדו שלושת הילדים: ורד, הגר ורן. אחרי שנים של עבודה כמטפלת בגן, ואחר כך מספר שנים כמטפלת בכיתת "שיבולים", הייתה אחראית על מחסן בגדי הילדים. ובסיום תפקידה זה עברה לעבוד כמזכירה טכנית במזכירות. בימים שלא היו לנו טלפונים בבתים ובמקומות העבודה, כולנו היינו תלויים בשירותי המזכירות, דבורה'לה ידעה זאת והייתה חרוצה וקפדנית בעבודתה. מכינה את הדואר למשלוח ומקבלת  מהמכונית האדומה משלוח של דברי דואר, אוספת את העיתונים ומחלקת בתאי הדואר, שולחת את היומונים לכל המינויים הרבים, מטפלת בתעודות ומסמכים של כל האוכלוסיה. הכל עבר תחת ידיה וסודר בתיקים מוקפדים שרק עידן המחשב העביר אותם מן העולם. את עבודתה זו אהבה עד מאד ונפרדה ממנה בצער אחרי יותר מ-15 שנה.

לפני כ-12 שנים התגלה בראשה גידול שבעטיו עברה ניתוח קשה ומסובך. 12 השנים האחרונות לחייה היו שנים קשות של התאוששות, תקווה ושוב מחלה.

 דבורה'לה איבדה את רוב המיומנויות והיכולות שאפיינו אותה כל חייה. מאישה חרוצה שדואגת לכל פרט, הפכה לזקוקה לסיוע. פחות ופחות נראתה מחוץ לביתה.

כל השנים הללו טיפל בה יוס'לה במסירות אין קץ וסירב להצעות להוציאה מן הבית.

רק בחודשי חייה האחרונים שהתה ב"נאות בארי" וגם שם דאג לה יוס'לה וסעד אותה ככל יכולתו.

דבורה'לה נפרדה מאיתנו בליל הסדר ביום י"ד בניסן תשס"ו. השאירה אחריה את יוס'לה, הילדים ושמונה נכדים.

יהי זכרה ברוך.