דגן אברהם
בודא, בן הארץ הזאת, קיבוצניק, פלח, איש אדמה, איש עבודה, איש של ניהול, איש המעשה ובעל הדעה. אבא, סבא, והאחד והיחיד של גנוסיה. בודא, סמל ואגדה, כובע טמבל ושמחת חיים. מעלליו ומעשיו הם סיפורה של הארץ הזאת, ההתיישבות העובדת, סיפור בניין הארץ ובניינה של בארי. בודא נולד בחיפה למשפחה שעלתה לארץ מספר חודשים קודם לכן, מרוסיה. אח לנחמה זיכרונה לברכה, ול המשפחה התגוררה בעיר התחתית בחיפה, בשכונה ער בן 16 יצא להכ עם סיום לימודיו הצטרף לגרעין "הצופים ב'" בבניימינה, גרעין המייסדים של בארי. שנה לאחר מכן עבר עם חבריו לגדרה. בודא היה בין העולים לנחביר במוצאי יום הכיפורים של שנת 1946 במסגרת הקמת 11 הנקודות שקבעו את גבולות הנגב. ארוע היסטורי בנחביר: חתונה ראשונה! השנה היא 1947, היום הראשון לחודש יולי, הנישאים הם: בודא וגנוסיה, זאב ויונה וכסלר, רבקה ואברהם שורק. לזוג הצעיר נולדו שלושה ילדים: אשרי הבכור ובעקבותיו ענת ועדי. אשרי נפטר ממחלת הסרטן בהיותו בן 11 שנים. אסון כבד. אובדן הנער יפה התואר וחסרונו, לוו מאז את חיי המשפחה כולה. במשך כל שנות חייו הבוגרים נשא בודא בתפקידים מרכזיים ובתפקידי ניהול בכירים ובעלי השפעה. מספר פעמים היה מְרָכֵּז המשק בבארי, וכל חייו היה שותף להחלטות הכלכליות של קיבוצנו. בשנות ה-70 נישלח מטעם משרד החוץ להדרכה חקלאית בארצות מרכז אמריקה. בהוראת משרד החוץ שינה באותה עת את שם משפחתו מבודנקין לדגן. | באמצע שנות ה-70 כיהן כמְרָכֵּז ועדת המשק של הקיבוץ המאוחד, בשנות ה-80 היה סמנכ"ל לעניינֵי התיישבות בסוכנות היהודית ובמסגרת זו היה אחראי להקמת המִצפים הראשונים בגליל. שש שנים כיהן כראש המועצה האזורית אשכול. בתפקיד זה, שׂם לו כמטרה להגדיל את מספר תושבי האזור על ידי פיתוח התעשייה והתיירות. בין שאר המפעלים שיזם אפשר לציין את פיתוח "דרך הבשור" על שני מגדלי התצפית המרהיבים שלה וגשר החבלים. מכל תפקיד התעקש תמיד לחזור אל עבודת החקלאות, לא בחל בשום עבודה ועד השנים האחרונות עוד יצא למשמרות חריש, זריעה וקטיף, כשהוא חבוש בכובע המפורסם שלו, חיוך על פניו ואושר גדול בליבו. היה חבר בהנהלת הענף עד יומו האחרון. חקלאי בכל רמ"ח אבריו! בשנותיו האחרונות, לאחר שנאלץ לרדת מהטרקטור שכה אהב, עבד בדפוס במסירות האופיינית לו. נזכיר גם את אהבתו של בודא לאיסוף וסידור כל סְדרות הבולים של מדינת ישראל, לה הקדיש רבות משעות הפנאי שלו. הבוגרים מבינינו לא ישכחו את אסיפות הקבוץ בהן בודא ישב בפינתו הקבועה עם סרגל ואלבום הבולים שלו, לא מחמיץ שום דבר ממה שנאמר בדיון וּמִדֵי פעם גם צועק את דעתו בדרכו האופיינית. כשם שהיה איש ציבור, איש בעל נוכחות אדירה, הוא היה גם הרוח החיה בכל האֵרועים המשפחתיים, למרות שידענו שגנוסיה היא השולטת ב הוא היה אבא חם, יועץ ותומך בכל עניין ועניין לילדיו, וסבא אוהב לשבעה נכדים. לפני שלוש שנים חגגה כל המשפחה עם בודא וגנוסיה יום הולדת 80 לשניהם, ולפני כחודשיים זכה בודא לשמוח ולהתרגש בחתונת ארז נכדו. אתמול בשעות הצהריים, לאחר סיבוך בניתוח לכאורה שגרתי, איבדנו את בודא, שהשאיר אותנו המומים, כואבים ובעיקר מתגעגעים לַיְשירוּת, לַכֵּנוּת וּלשְׂפתו המחוספסת שכה התרגלנו אליה. בודא, למרות שכבר לא תצליח להשתין עלינו ממגדל המים, כפי שהבטחת לנו טרם צאתך לניתוח, אנו מקווים שלפחות תשתין עלינו ממקום גבוה יותר. יהי זכרך ברוך. |