בירה אביגדור
אביגדור נולד בט"ז באדר ב' תרצ"ב, 24.3.1932,
להוריו בתיה ואפרים, היה בן אמצעי בין אחיותיו יהודית ודפנה. בינקותו גרה המשפחה
ברחוב שבזי בתל-אביב, ואחר-כך עברה לנחלת יצחק, שם התגורר אביגדור עד גיל 21.
המשפחה שמרה מסורת ובחגים הלכו לבית-הכנסת. אביגדור ינק בבית-הוריו את רוח ישראל
סבא.
בבית-הספר היסודי היה תלמיד מצטיין, עד שנאלץ בגיל 15 להפסיק
את לימודיו בגמנסיה ולצאת לעבוד כדי לעזור בפרנסת המשפחה.
את רבקה הכיר אביגדור בנסיבות משפחתיות ובאפריל 1959 נישאו
במושב אביגדור, שם השתקעו ליד בני משפחתם. אביגדור עבד כשכיר בחקלאות ורבקה גידלה
את שלושת הילדים שנולדו – בתיה הבכורה, טל ועמית.
בסוף שנת 1966 החליטו לעבור לבארי ונקלטו בקיבוץ. כאן גם
נולד בן הזקונים – אורון. אביגדור אהב מאוד את חיי הקיבוץ. הוא עבד שנים רבות
ברפת, במסירות רבה, עד שנפגע בגבו. אח"כ עבד תקופת-מה באקונומיה ומשם עבר
לעבוד בחשמליה, ענף בו השתלב חיש מהר והיה מזוהה עימו עד לימיו האחרונים. אביגדור
נהיה בעל מקצוע והיה אחראי שנים רבות על תיקוני מכשירי החשמל הביתיים של חברי
בארי. תמיד נתן שֵרות ועשה זאת במאור פנים לשביעות רצון החברים.
אביגדור היה איש צנוע ועניו, איש אופטימי, הסתפק במועט ושמח
בחלקו. הוא הקרין זאת לאנשים סביבו. הוא היה איש משפחה למופת, לרבקה, כבן-זוג תומך
ואוהב לאורך כל שנות חייהם המשותפות. רבקה אומרת: הוא היה לי בעל וגם אב. תמיד
פירגן ועזר בכל. ילדיו מספרים על אבא דואג ומסור, שמביא אותם לגן בשמחה. אוהב מאוד
לשיר והוריש אהבה זו לילדיו. בבית היה מספר סיפורים מילדותו בנחלת יצחק ולפני
השינה תמיד היה מספר סיפורים בעל-פה, בלשון עשירה, בעיקר סיפורי התנ"ך
האהובים עליו. בבקרים היו תמיד מוצאים מכתב שכתב בביקור הלילי בבית-הילדים. מסורת
היתה במשפחה, לשבת ליד השולחן, מדי פעם כשנחה הרוח, ולשיר שירי א"י.
לאביגדור היו ידי זהב. כשמי מילדיו היה זקוק לעזרה בדירתו,
תמיד התייצב עם כלי עבודה, תלה חפצים, קדח חורים והתקין מכשירים. היה לו ידע עצום
ורחב, בתחומים רבים, וילדיו נעזרו בו רבות בשנות ילדותם.
הוא תמיד הפתיע בידענותו, אותה רכש מספרים, מהרדיו, העיתון
והטלויזיה. אהב לפתור תשבצים. חוברות הוראות הפעלה של מכשירים אלקטרוניים היו
בשבילו אתגר לפיצוח. כשהגיע עידן המחשב והאינטרנט, התחבר והשתלט על התחום ללא שום
בעיה. הוא היה משמח את רבקה כשהוציא עבורה "אי-מיילים" מקרובי משפחתה שבקנדה.
לאביגדור היה קשר מיוחד במינו עם בכורתו בתיה, שנקראה על-שם
אמו האהובה.
כשבתיה החליטה לעזוב את
בארי היה לו קשה עם החלטה זו, אבל השלים וקיבל את רצונה, תמך ועזר לה לאורך כל
הדרך. עם הולדת שי, הנכדה הבכורה, נפרץ בו סכר האהבה. אביגדור הפך להיות המאושר שבאדם.
הוא העניק מטובו ללא תנאי, לכל נכדיו האהובים – שי, דור, יובל ותאיר, התרגש עד
דמעות בכל מפגש עימם. הוא היה סבא חם, דואג ומסור והנתינה מילאה אותו באושר. עם
נכדיו מחוץ לבארי שמר על קשר רצוף בביקורים, בשיחות טלפון, עזרה בשיעורי בית, היה
מוציא להם חומר לימודי מהאינטרנט, התחבר אליהם גם דרך המוזיקה, והפגין ידע במוזיקה
עכשווית. תאיר, נכדתו שבבארי, זכתה לסבא צמוד, שבא לבקרה בבית-הילדים יומיום והיה
לוקח אותה לטיול בקלנועית וביחד היו נוסעים לבקר את סבתא רבקה בעבודתה.
אביגדור היה מאושר שזכה לראות את אישתו, ילדיו ונכדיו, חיים
את חייהם בטוב. חלומו הגדול היה לראות את אשתו, ילדיו ונכדיו בריאים ושמחים בחלקם.
בשנים האחרונות לקה בבריאותו, סבל מכאבים, אך לא הִרבָּה
להתלונן ולא טיפל בעצמו בתשומת לב ראויה. הוא מיעט לשתף את בני משפחתו, כרגיל דאג
לאחרים ואת צרכיו שלו לא החשיב. לאחרונה אושפז לניתוח שהסתבך במהלכו ואביגדור נפטר
על מיטת בית החולים.
אביגדור איש משפחה שופע אהבה ונתינה הסתלק מאיתנו בטרם עת.
יחסר במאוד מאוד למשפחתו ולנו חברי בארי.
יהי זכרו ברוך