בן יעקוב ז'קו
ז'קו (יעקב) בן יעקב
נולד: 25.02.1956 בגבעתיים נפטר: 11.04.2017 בבארי
ז'קו, בנם הבכור של
אהרון ושלי בן יעקב מיוצאי בולגריה. אחריו נולדו אחיו איציק ואיתן. המשפחה התגוררה
בשיכונים של גבעתיים. מסלול החינוך של הגן ובית הספר עבר על ז'קו בסביבתו הקרובה,
שם היה למנהיג בין חבורת ילדים שובבים ואוהבי הרפתקאות כמוהו. בתיכון למד
ב"אורט טכניקום" והצטרף לתנועת הצופים.
ביחד עם חבריו לגרעין
"תל גב" הגיע לבארי בגיל 18, והתגייס לנח"ל. אחרי הצבא הצטרף ז'קו
עם מספר קטן של חברי הגרעין לבארי. כבר בהיותו בצבא היה לו ברור שיבחר להיות כאן.
בתוך גרעין "תל-גב" התגבשה אז חבורה של ילדי שכונות, שבלטו במעשי קונדס,
אהבת החיים וגם – אהבת הקבוץ. אחרי טיול בעולם החל ז'קו את עבודתו בפרדס.
בימים ההם דאגה התנועה
הקיבוצית להפגיש רווקים ורווקות ב"נופש יחידים". על חוף הים באילת קלטו
עיניו את הניה מאלונים שלא כל כך שמה לב אליו, עד שהופיע ביום שישי בערב באלונים,
פרוע וזרוק, והכריז על אהבתו אותה. התחתנו באלונים ושבו לבארי עם רז תינוקם
הראשון.
ז'קו והניה גידלו ביחד
את חמשת ילדיהם: רז, קים, טלי, ניל ולי. ז'קו תמיד רצה משפחה גדולה ומאז שהפך לאב
היתה המשפחה למרכז עולמו. עמד לצד ילדיו בכל אשר רצו ויותר מכך. כל פרט בחייהם ידע:
מתי יצאו, לאן, ומתי חזרו. תמיד עמד על המשמר באהבה ובדאגה אין סופיים והילדים
עצמם קבלו בהבנה את אהבתו ובקשותיו להתקשר.
ליווי של נהג חדש או
נהגת נמשכו אצלו שנה שלמה ותמיד העדיף להסיע ולהחזיר את ילדיו לכל מקום, רק שלא
יסעו עם נהג לא בטוח. לפני ארבע שנים נולדה נכדתו הראשונה דור. ז'קו היה מאושר
להיות סבא והיה מעורב בפרטים הקטנים של גידול הנכדים ממש כמו שהיה מעורב בגידול
ילדיו.
בשנות התשעים למד
הנדסאי תעשייה וניהול בספיר. מאז דבק בו חיידק הלימודים. במשך שנים ביקש להשלים את
לימודיו לתואר ראשון ולא נענה. ז'קו זכה להשלים את חלומו בחודשים האחרונים תוך כדי
מלחמתו במחלה. הילדים סייעו ככל שיכלו וכך גם מכללת ספיר. לא היה מאושר ממנו,
כשהגיע למכללה מלווה בבתו והגיש את חובות העבודה האחרונות.
את שנות עבודתו עשה
בפרדס, ובדפוס עבד בשיווק ובמכונות
ההדפסה. בשנים האחרונות ניהל את מחלקת המשלוחים ולאחר מכן את "נתיבי בארי".
היה סדרן עבודה בימים ההם ורכז העבודה האחרון שהיה בבארי, בימים שהוקמה כאן מנהלת
משאבי אנוש. ידע לצאת למלחמות על מה שנתפס בעיניו כאי צדק, גם אם הייתה זאת מלחמה
כנגד כל המערכת. לכן נתפש לעיתים כאיש קשוח ולוחמני, אבל בתוכו שכנו רכּוּת וטוב
לב.
ז'קו היה איש של
אנשים, מי שזכה להיות חבר שלו ידע שיעמוד לצידו בכל שעות היום והלילה: להסיע,
לייעץ לשוחח וגם להילחם. בעת מחלתו חלק את הקשיים בפתיחות וכנות עם כל מי
שהתעניין, היה אופטימי ומשתף גם אם כאב.
תשעה חודשים של מאבק
עברו עליו כשהוא מוקף באהבת המשפחה, והניה לצידו כל הימים וכל הלילות. חצי החיוך
האופייני שלִווה את ז'קו בכל חייו לווה אותו גם בימיו האחרונים. לא עלה בדעתו
לוותר.
בן 61 במותו. הותיר
אחריו את הניה אשתו, חמשה ילדים ושני נכדים.
יהיה זכרו ברוך