פוקס רבקה
-
26/10/1923 - 29/04/2016
רבקה פוקס, 1923-2016
רבקה נולדה ב-26 באוקטובר 1923 ביפו. בת לריקה ארוואץ ומשה בנבנישתי, אחות גדולה ליוסף ז"ל. שני הוריה היו ממשפחות ספרדיות של הישוב הישן אשר גרו בירושלים וביפו. רבקה הייתה דור שישי בישראל.
בשנותיה הראשונות גדלה ביפו, הייתה לה מינקת ערבייה שטיפלה בה במסירות רבה. לאחר מספר שנים עברו לבית שבנתה המשפחה ברחוב נחלת בנימין, אחד הבתים הראשונים בעיר הלבנה שצמחה בחולות. הבית היה בית של קומה אחת. מאחוריו, במקום שלימים הפך להיות רחוב אלנבי היו כרמים ובגינה גדלו עצי פרי ושיח יסמין שרבקה זכרה אותו תמיד וסיפרה על ריחו הנפלא. כשהעיר גדלה והמשפחה צמחה, הבית בן הקומה אחת הורחב ונוספו לו מספר קומות ובבית הזה גרה כל המשפחה. ההורים גרו בקומה הראשונה, רבקה ומולי בקומה השנייה ואחיה יוסף ומשפחתו גרו בקומה השלישית.
בנערותה למדה בבית הספר למסחר "גאולה" ועם סיום לימודיה, "בצו השעה", נשלחה עם קבוצת נערות מבית הספר לעזרה בקיבוץ כפר המכבי. שם עבדה בחקלאות, נהגה לחרוש עם הפרדה את השדות וכשהחזירה את הפרדה לאורווה פגשה את הרפתן מולי - הצעיר הווינאי שעבד ברפת הקיבוץ.
כאשר מולי, אשר רוב משפחתו נספתה בשואה התגייס לקומנדו הצבא הבריטי על מנת להילחם בגרמנים רבקה חזרה לביתה שבתל אביב. כל שנות המלחמה הם שמרו על קשר מרחוק באמצעות חילופי מכתבים ששמורים עד היום. בשנים אלו עבדה רבקה כפקידה במשרד של חברת הקולנוע "RKO" שמשרדיה היו ממוקמים בבניין בו גרה המשפחה.
עם סיום המלחמה ולפני שחרורו הוצב מולי במצרים. באחת החופשות מספרת רבקה שנסעה עם מולי אשר היה לבוש במדים וכומתה ירוקה באוטובוס, שמעה ילדה מתלחשת "תראו היא יוצאת עם כלנית ירוקה"- לא אהבו אז את הבנות היהודיות אשר יצאו עם הצנחנים הבריטים ה"כלניות" חובשי הכומתות האדומות שהיו בארץ.
הזוג הצעיר החליט להינשא. מולי קיבל חופשה מיוחדת עלה ברכבת משא שעברה דרך אל עריש והגיע לרחוב הרצל שם הוא ירד והלך לביתה של רבקה בנחלת בנימין. הזוג נישא על גג הבית בחתונה צנועה כאשר מולי לובש את מדי הצבא הבריטי - אלו היו הבגדים היחידים שהיו לו. הצבא גם איפשר להם לצאת לחופשת ירח דבש בקפריסין אליה הפליגו באוניית מלחמה בריטית.
לאחר שחרורו מולי חזר לתל אביב ועבד כפקיד בנמל תל אביב.
בשנת 1948 נולדה מיקי ולאחריה נולד רוני בשנת 1952 ודני ב- 1958. מולי עבר לעבוד בחברת התעופה TWA ורבקה נשארה בבית לטפל בילדים. היא טיפלה במסירות במשפחה ובילדים. את החופשות כמשפחה בילו בעיקר בנסיעות לחו"ל דבר שלא היה מקובל בימים ההם והתאפשר בזכות עבודתו של מולי בחברת התעופה. לרבקה היה חשוב במיוחד נסיעות משפחתיות וטיולים עם הילדים.
.. לילדים יש זיכרונות מחופשות קסומות בעיקר בהרי האלפים ובכפרים קטנים באירופה.
רבקה הייתה אישה צנועה ושקטה שרוב קשריה היו עם בני משפחתה. היא התנדבה בארגון הנשים הספרדיות "נס" וכל פסח הדירה בקומה הראשונה הייתה הופכת להיות מלאה במוצרים לפסח. רוני זוכר כיצד היה עוזר לסבא משה ולאימא רבקה לחלק חבילות מזון לנזקקים לפני חג הפסח. וכן מפגשים חודשיים של נשות הארגון בבית.
רבקה הייתה קשורה מאוד לשמונת נכדיה. מיקי ומנשה גרו מספר שנים בדירה סמוכה לדירתם של מולי ורבקה ובשנים אלו הקשר בין טל ורועי לרבקה היה הדוק וקשר מיוחד זה נשאר לאורך השנים. נטלי זוכרת את הביקורים בתל אביב –את מסעות הקניות עם סבתא שקונה לה את כל בגדי החלומות.
מולי ורבקה אהבו לבקר בבארי שם התגוררו רוני ודני אשר הקימו את ביתם בבארי. הם אהבו את הקיבוץ ומולי טען שהוא זכאי לקבל "אזרחות של כבוד" כמבקר תדיר וכקיבוצניק לשעבר. ואכן עם התבגרותם ועקב הדרדרות בבריאותו של מולי, עברו להתגורר כהורים בבארי. רבקה אהבה את הקיבוץ והקירבה למשפחה אך תמיד התגעגעה לתל אביב לעיר שגדלה בה. בתחילה עבדה בבית איריס ואהבה לרקום שם אך לאחר מותו של מולי עם התפתחות מחלת האלצהיימר בה לקתה הסתגרה בביתה ונזקקה לטיפול צמוד וזכתה לטיפולה המסור ואוהב של רנה שהפכה לחלק מהמשפחה.
הבית היה מקום המפגש של המשפחה והמועדון של הילדים, שמונת הנכדים וששת הנינים.
בימים האחרונים התדרדר מצבה הבריאותי ורבקה נפטרה בביתה מוקפת במשפחתה הענפה. מטופלת בידה האוהבת של רנה וטיפול מסור של צוות המרפאה.
יהי זכרה ברוך
רבקה נולדה ב-26 באוקטובר 1923 ביפו. בת לריקה ארוואץ ומשה בנבנישתי, אחות גדולה ליוסף ז"ל. שני הוריה היו ממשפחות ספרדיות של הישוב הישן אשר גרו בירושלים וביפו. רבקה הייתה דור שישי בישראל.
בשנותיה הראשונות גדלה ביפו, הייתה לה מינקת ערבייה שטיפלה בה במסירות רבה. לאחר מספר שנים עברו לבית שבנתה המשפחה ברחוב נחלת בנימין, אחד הבתים הראשונים בעיר הלבנה שצמחה בחולות. הבית היה בית של קומה אחת. מאחוריו, במקום שלימים הפך להיות רחוב אלנבי היו כרמים ובגינה גדלו עצי פרי ושיח יסמין שרבקה זכרה אותו תמיד וסיפרה על ריחו הנפלא. כשהעיר גדלה והמשפחה צמחה, הבית בן הקומה אחת הורחב ונוספו לו מספר קומות ובבית הזה גרה כל המשפחה. ההורים גרו בקומה הראשונה, רבקה ומולי בקומה השנייה ואחיה יוסף ומשפחתו גרו בקומה השלישית.
בנערותה למדה בבית הספר למסחר "גאולה" ועם סיום לימודיה, "בצו השעה", נשלחה עם קבוצת נערות מבית הספר לעזרה בקיבוץ כפר המכבי. שם עבדה בחקלאות, נהגה לחרוש עם הפרדה את השדות וכשהחזירה את הפרדה לאורווה פגשה את הרפתן מולי - הצעיר הווינאי שעבד ברפת הקיבוץ.
כאשר מולי, אשר רוב משפחתו נספתה בשואה התגייס לקומנדו הצבא הבריטי על מנת להילחם בגרמנים רבקה חזרה לביתה שבתל אביב. כל שנות המלחמה הם שמרו על קשר מרחוק באמצעות חילופי מכתבים ששמורים עד היום. בשנים אלו עבדה רבקה כפקידה במשרד של חברת הקולנוע "RKO" שמשרדיה היו ממוקמים בבניין בו גרה המשפחה.
עם סיום המלחמה ולפני שחרורו הוצב מולי במצרים. באחת החופשות מספרת רבקה שנסעה עם מולי אשר היה לבוש במדים וכומתה ירוקה באוטובוס, שמעה ילדה מתלחשת "תראו היא יוצאת עם כלנית ירוקה"- לא אהבו אז את הבנות היהודיות אשר יצאו עם הצנחנים הבריטים ה"כלניות" חובשי הכומתות האדומות שהיו בארץ.
הזוג הצעיר החליט להינשא. מולי קיבל חופשה מיוחדת עלה ברכבת משא שעברה דרך אל עריש והגיע לרחוב הרצל שם הוא ירד והלך לביתה של רבקה בנחלת בנימין. הזוג נישא על גג הבית בחתונה צנועה כאשר מולי לובש את מדי הצבא הבריטי - אלו היו הבגדים היחידים שהיו לו. הצבא גם איפשר להם לצאת לחופשת ירח דבש בקפריסין אליה הפליגו באוניית מלחמה בריטית.
לאחר שחרורו מולי חזר לתל אביב ועבד כפקיד בנמל תל אביב.
בשנת 1948 נולדה מיקי ולאחריה נולד רוני בשנת 1952 ודני ב- 1958. מולי עבר לעבוד בחברת התעופה TWA ורבקה נשארה בבית לטפל בילדים. היא טיפלה במסירות במשפחה ובילדים. את החופשות כמשפחה בילו בעיקר בנסיעות לחו"ל דבר שלא היה מקובל בימים ההם והתאפשר בזכות עבודתו של מולי בחברת התעופה. לרבקה היה חשוב במיוחד נסיעות משפחתיות וטיולים עם הילדים.
.. לילדים יש זיכרונות מחופשות קסומות בעיקר בהרי האלפים ובכפרים קטנים באירופה.
רבקה הייתה אישה צנועה ושקטה שרוב קשריה היו עם בני משפחתה. היא התנדבה בארגון הנשים הספרדיות "נס" וכל פסח הדירה בקומה הראשונה הייתה הופכת להיות מלאה במוצרים לפסח. רוני זוכר כיצד היה עוזר לסבא משה ולאימא רבקה לחלק חבילות מזון לנזקקים לפני חג הפסח. וכן מפגשים חודשיים של נשות הארגון בבית.
רבקה הייתה קשורה מאוד לשמונת נכדיה. מיקי ומנשה גרו מספר שנים בדירה סמוכה לדירתם של מולי ורבקה ובשנים אלו הקשר בין טל ורועי לרבקה היה הדוק וקשר מיוחד זה נשאר לאורך השנים. נטלי זוכרת את הביקורים בתל אביב –את מסעות הקניות עם סבתא שקונה לה את כל בגדי החלומות.
מולי ורבקה אהבו לבקר בבארי שם התגוררו רוני ודני אשר הקימו את ביתם בבארי. הם אהבו את הקיבוץ ומולי טען שהוא זכאי לקבל "אזרחות של כבוד" כמבקר תדיר וכקיבוצניק לשעבר. ואכן עם התבגרותם ועקב הדרדרות בבריאותו של מולי, עברו להתגורר כהורים בבארי. רבקה אהבה את הקיבוץ והקירבה למשפחה אך תמיד התגעגעה לתל אביב לעיר שגדלה בה. בתחילה עבדה בבית איריס ואהבה לרקום שם אך לאחר מותו של מולי עם התפתחות מחלת האלצהיימר בה לקתה הסתגרה בביתה ונזקקה לטיפול צמוד וזכתה לטיפולה המסור ואוהב של רנה שהפכה לחלק מהמשפחה.
הבית היה מקום המפגש של המשפחה והמועדון של הילדים, שמונת הנכדים וששת הנינים.
בימים האחרונים התדרדר מצבה הבריאותי ורבקה נפטרה בביתה מוקפת במשפחתה הענפה. מטופלת בידה האוהבת של רנה וטיפול מסור של צוות המרפאה.
יהי זכרה ברוך