גיטל פנינה

פנינה גיטל ז"ל
נולדה: 22/01/1922 נפטרה: 19/01/2016
פנינה נולדה בברלין, בשם פאולה שטיין. בת שלישית לאביה משה, שהיה יערן ולימד עברית, ולאימה רוחל'ה. בבית גדלה עם אחותה הבכורה הני הגדולה ממנה ב 12 שנים, ואחיה יוליוס הגדול ממנה ב-10 שנים. פנינה זכתה לחינוך יקי ונוקשה.
עם תחילת הפוגרומים בשנת 1933, ברחה המשפחה לאזור היהודי בעיר, ושם רכשו חנות לקונפקציה (דברי תפירה).
בשנת 1935 עלתה האחות הבכורה הני ארצה, ומשם ניסתה לשכנע את המשפחה כולה להצטרף ולעלות, אך ללא הצלחה. עם תחילת המלחמה נלקחו האב והאח למחנה עבודה - ומאז לא שבו יותר. פנינה נותרה עם אימה. דודה של פנינה, אהרון ניסה להימלט לבלגיה, ונכשל, ואימה שכנעה אותו שייקח איתו את פנינה בפעם הבאה שינסה להימלט. לאחר מספר ניסיונות כושלים, בליל הסילבסטר, חצו את הגבול לבלגיה. בלילה הזה נפרדה פנינה מאימה בפעם האחרונה. הייתה זו דרך תלאות קשה, בשלגים עמוקים. בבלגיה הצטרפו למשפחת הדוד, ופנינה עבדה בטיפול בילד יהודי. תמורת עבודתה גרה בבית המשפחה.
פנינה הצטרפה לתנועת "דרור", וכשהתבשרה על ידי התנועה שמתארגנת משלחת לעליה בלתי לגאלית לארץ ישראל, ארזה את חפציה, ועלתה על אניית הפחם "דורה" ב-12 באוגוסט 1939, ביחד עם עוד 480 מעפילים נוספים. האנייה שטה במשך 4 שבועות, שררו בה תנאים קשים, והיא נקראה על ידי הנוסעים בה "ספינת ארון המתים". במהלך השייט השליכה פנינה את מסמכיה ללב ים ושם גם הפכה מפאולה לפנינה. בחוף הרצליה הורדו כל המעפילים בשלום, ופוזרו ליישובי האזור.
פנינה הובאה לקיבוץ שישב במושבה מגדיאל. לאחר מכן עברה פנינה לגור עם משפחת אחותה לבקשת האחות. פנינה חיה עם משפחת אחותה - הבעל ושני הילדים ועבדה לפרנסתה.
לאחר שלוש שנים עברה לקדמה, שהייתה בתחילת דרכה כקיבוץ, ועבדה כמטפלת בגיל הרך. זמן מה לאחר מכן נפטרה האחות ממחלת השחפת, ופנינה שמרה על קשר חם וכמעט אימהי עם ילדיה של האחות: ירדנה ויענקלה. חנה זוכרת את הקשר ההדוק של פנינה עם אחייניה, שנשמר במשך שנים, בעיקר בחופשים. האחיינית ירדנה נפטרה לפני 21 שנים ממחלת הסרטן, ועם האחיין יענקל'ה, שהוא היום בן 80, הקשר נמשך עד עכשיו. ב-1948 הכירה פנינה את דבל'ה והם נישאו, האורחים היו לאון- גיסה של פנינה ולאה- אחותו של דב. החתונה נערכה בנווה איתמר, והשמחה הייתה גדולה. בספטמבר 1949 נולדה הבת הבכורה חנה, בדיוק 4 שנים לאחר מכן, בספטמבר 1953 נולדה עפרה, ובן הזקונים אילן נולד גם הוא בחודש ספטמבר, בשנת 1955.
הילדים זוכרים שבתקופת הצנע, כשלא היה הרבה, ובמיוחד בקדמה, היה הדוד שולח חבילות מבלגיה ובהן שוקולד בלגי משובח, וכשהיו באים לבקר בחדר ההורים, פנינה הייתה מכינה לכל אחד משבצת שוקולד בצלחת.
החיים בקדמה לא היו קלים, ולאחר דרך רצופת אכזבות וכישלונות כלכליים, בשנת 1962, התפרק הקיבוץ והמשפחה עברה לקיבוץ בארי. זכורה באופן מיוחד לחנה תחושת הקבלה החמה וההכלה בבארי.
גם בבארי המשיכה פנינה לעבוד כמטפלת בבית ילדים.
פנינה זכורה לילדיה כאם דואגת ומחבקת, צנועה טובת לב ואוהבת אדם. אהבה מאוד לשיר, והיה לה צורך עז לקשר חם עם סביבתה. כאשר היו מגיעים לקיבוץ מתנדבים מגרמניה, הייתה פנינה מארחת אותם בביתה כדי שיתאפשר לה לדבר בשפה הגרמנית.
פנינה אהבה את ילדיה ונכדיה, ושמחה על כל ביקור, אך באופן מיוחד הייתה קשורה לנכדתה יעל, חלקה עמה זיכרונות ורגשות והייתה לה חברה קרובה.
לאחר שנים שעבדה כמטפלת בבית ילדים, עברה פנינה למחסן הבגדים. היא זכורה לכולנו, חברי הקיבוץ, ביושבה משעות הבוקר המוקדמות בכניסה למחסן הבגדים, וכיצד קיבלה בחום ובמאור פנים כל אחד שנכנס. במשך שנים גם עשתה "הקמות" בבתי הילדים.
נזכור אותה, צועדת לצד דבלה בשבילי הקיבוץ, בהליכה האופיינית לה. עוצרת לומר שלום לכל עובר ושב. אישה חמה וטובת לב, צנועה ונעימה, חברת קיבוץ מהשורה.
יהי זכרה ברוך.