חסר רכיב

תבורי יעל

תבורי יעל
-
07/09/1925 - 06/04/2013
יעל תבורי ז"ל
נולדה בי"ג בשבט תרפ"ה, 7.2.1925 בירושלים. נפטרה בכ"ו בניסן תשע"ג, 6.4.2013 בבארי.
יעל נולדה בירושלים למשפחת כספי, משפחה של ילידי העיר מזה כמה דורות. בת שנייה מבין 4 ילדים –אחיה הבכור אפרים והאחים הצעירים חמי ועמירם. המשפחה שהייתה מסורתית וציונית גרה בנחלאות. יעל למדה בבית הספר למל לבנות.
נערה יפהפייה שבילתה שעות רבות במועדון משוחררי הגדודים העבריים, "מנורה" , שאביה ייסד וניהל. היתה שם ספריה גדולה והיא אהבה לקרוא, דבר שאפיין אותה כל חייה. כשמלאו לה 17 התנדבה לצבא הבריטי ושרתה במצריים. באחת החופשות פגשה בחיים תבורי שוטר גבוה ומרשים ומיד הבינה שיועד לה. עם שחרורה נישאו. חיים ז"ל שרת כל חייו בתפקידים רמים במשטרת ישראל ובתפקידו האחרון היה מפכ"ל המשטרה.
במלחמת יום העצמאות נפל אחיה חמי, דבר שהסב לה כאב רב לאורך כל שנות חייה.
בירושלים נולדו הילדים לביאה, תמר ועופר חברנו. מאז הולדת לביאה הפכה המשפחה למרכז חייה. היא הייתה לאם מסורה ומגוננת. את השמלות לבנותיה ויותר מאוחר לנכדותיה תפרה בעצמה. בורכה בחוש אסטטי שתמיד ניכר בעבודותיה ובלבושה. בעקבות משרתו הרמה של בעלה הייתה מוזמנת לאירועים רבים. בדרך כלל בחרה להישאר בבית עם הילדים בשקט ובצניעות שאפיינו אותה. אבל אם בכל זאת החליטה לצאת לפגישה עם מנהיגי עולם כמו סאדאת או ניקסון הייתה מופיעה כליידי אמיתית. בעקבות מינויו של חיים למפקד מרחב הדרום והנגב העתיקה המשפחה את מגוריה לבאר שבע. יעל אהבה את המעבר לנגב ודי מהר ראתה את עצמה כשייכת לנוף המדברי, למרות שנולדה וגדלה בירושלים.
בבאר שבע החלה לעבוד בהנהלת החשבונות של מושבי הנגב. עבודה בה התמידה שנים רבות. כשגדלו הילדים וחיים מונה למפכ"ל המשטרה שוב נדדו לירושלים עד תום המינוי. עם יציאתם לגמלאות שניהם המשיכו לעבוד בהתנדבות עד שחיים חלה. שנת המחלה הייתה ליעל תקופה קשה של מסירות אין קץ וניסיון לשמור על חייו ככל שניתן.
שנים רבת אחרי מותו של חיים הייתה יעל אשה עצובה. היא עברה להתגורר בבארי וחיה איתנו כעשרים שנה. בשנים הראשונות עבדה בהנהלת חשבונות בדפוס ולאחר מכן הצטרפה לסדנת הויטראז' "שקוף". לאט לאט רכשה חברים בבארי ועבודתה בסדנה מלאה אותה שוב בשמחת חיים. כל חייה עסקה בציור, תפירה, סריגה ושאר מלאכות יד ובסדנה למדה בלי חשש אופני יצירה חדשים. כל מה שיצא מתחת ידיה, מהפינה השקטה בה ישבה היה מדויק ומושלם.
ביתה של יעל בבארי היה בית שני לנכדיה שנהגו לבוא לשם תדיר ובילו איתה שעות רבות. היא אהבה לארח וביקורי נכדיה וניניה השבו לה אושר גדול. המקרר היה תמיד מלא כל טוב. ויעל נהגה לקנות הכל ובגדול. בחדר האוכל הופיעה תמיד לבושה בקפידה ומאופרת, וחיוך טוב על פניה וכך נינצור את זכרה בליבנו..
לפני כארבע שנים לקתה באירוע מוחי ממנו לא התאוששה. השנים האחרונות היו קשות יעל נסגרה בביתה ומיעטה לדבר. סוניטה המטפלת המסורה עשתה ככל יכולתה לשמח אותה, לטייל איתה ולטפח אותה. במרץ שנה שעברה החליטה יעל שדי לה והפסיקה לאכול. סביב מיטתה ישבנו כל בני המשפחה והרעיפו עליה אהבה גדולה עד שעצמה את עיניה..
במותה הניחה שלושה ילדים, תשעה נכדים ושלושה עשר נינים. בת שמונים ושמונה במותה.

חסר רכיב