לינגווד קולין

יוֹמוֹן בּארי מס' 17246
יום שישי ב' תמוז תשע"ה
19.06.2015

קולין לינגווד ז"ל
נולד: 18/09/1957 נפטר: 16/06/2015
קולין נולד בלונדון, יחד עם אחותו התאומה קרולין. להוריו, אלפרד ודורותי, כבר היו שני ילדים: ריקי וג'נט. כשהיה בן שנתיים עברה המשפחה לסטינוויץ', עיירת פועלים בצפון מזרח לונדון. שם נולד אחיו פיליפ. שנה לאחר מכן חלה אביו בטרשת נפוצה ואושפז במוסד טיפולי. הוריו התגרשו ואביו נישא מחדש לאשה שהיתה חולה כמוהו. הוא נפטר כשקולין היה בן 13.
קולין היה פעיל בתנועת נוער שנקראה meals on wheels וחילקה ארוחות חמות לנזקקים. בגיל 16 סיים ללמוד והתחיל לעבוד בצביעת בתים ואחר כך במפעל לכרטיסים אלקטרוניים.
הוא היה בן 25 כשהגיע לקיבוץ די במקרה, בעקבות פיליפ אחיו, שהיה מתנדב כאן. פיליפ הגיע לבארי בלי כלום וקולין, ששהה בקפריסין, בא להביא לו ציוד.
כאן פגש את אורלי. הזוג נסע לאנגליה, לבית אימו של קולין, וגר שם כשנה וחצי. טכס החתונה הצנוע נערך במשרדי העיריה. אחרי שנה וחצי חזרו לישראל, היו קצת באילת ושבו לקיבוץ. קולין אהב את הקיבוץ ואת העבודה בפלחה. לי נולדה ב-1989. חצי שנה לאחר מכן קולין ואורלי נפרדו.
ב-1993 התחתנו קולין ושירי בבית העיריה באנגליה.
טל כבר היה בן חצי שנה ובצילום רואים אותו חותם על חוזה הנישואין. כשחזרו, עבד קולין בדפוס, במכונת הבווה ואחר כך ברציף. יואב נולד ב-1995.
קולין היה אב אוהב, מתעניין ודואג, והיה מאד גאה בילדיו. יחד קישטו את העץ בחג המולד. קולין מילא את הגרביים בשוקולדים כשהיו קטנים, ואחר כך בגדג'טים שמעניינים בני נוער, והתלונן בצחוק, שכבר אין מה לקנות להם. בעיקר אהב לבלות איתם – לנסוע לטיולים, לסקי, לים ולראות משחקי כדורגל.
מ-2001 ועד ליומו האחרון היה קולין עם נואל. חייהם המשותפים התנהלו בליווי שמונה ילדים, ולבסוף גם נכד. קולין אהב מאד את יוסף, וניסה לשכנע אותו להיות אוהד צ'לסי כמוהו, כי שאר בני הבית אהדו את מנצ'סטר. האהבה לכדורגל ולמכבי חיפה, היתה משותפת לכולם.
המוטו של קולין היה להנות מהחיים, ולחיות כל רגע, וכך באמת עשה. הוא אהב לנסוע למשחקי כדורגל, לפסטיבלים של מוסיקה ולטיולים עם נואל – לא מזמן חזרו מטיול של ששה שבועות בדרום אפריקה. גם עם הילדים בילו הרבה ביחד. קולין היה מכין את ארוחות השבת: היו לו ספרי בישול ומתוכם היה בוחר משהו שיתאים לילדים, או מבשל לפי בקשתם אוכל אנגלי, הודי, צרפתי, תאילנדי, סושי, המבורגרים, ומה לא.
בעיקר אהבו את סופי השבוע בים, יחד עם טל ויואב וקני ודן ולפעמים גם לי.
קולין היה החוט המקשר לא רק במשפחתו המקומית. הוא שמר על הקשר עם האחים באנגליה ובתאילנד, והיה מאד קשור לאמא שלו, שבאה אליו פעם בשנה לתקופה של חודשיים-שלושה.
הוא היה גם "הדבק" של הקהילה האנגלוסקסית בבארי. איש שמח, שמארגן ערבי בילוי משותפים, מבשל לכולם, מצחיק אותם בעברית המשובשת שלו: "מה אכפח' לי", ובהתנהגותו המגושמת: מגש אוכל שנשמט מאחיזתו,
5 פחיות בירה פתוחות כי הוא לא זוכר איפה הפחית שלו, נפילה מדי פעם - והכל ברוח טובה ובהומור.
לפני כשלושה שבועות חזרו קולין ונואל הביתה אחרי יום מפרך בהובלת הציוד של נטשה וליאור. הם פיזרו את הדברים בין בני המשפחה בקיבוץ, ולפני השינה קולין עוד הספיק לדבר בטלפון עם המשפחה. כשהשכים לעבודה בבוקר הדליק לעצמו סיגריה ואז ארע הפיצוץ.
עדיין לא ברור מה היתה הסיבה, אבל התוצאה היתה איומה. קולין הצליח להתקשר לנואל, והיא ליוותה אותו באמבולנס. הצוות הרפואי ניסה להרדים אותו והצליח רק אחרי זמן רב.
קולין היה בחור חזק ואוהב חיים. שבועיים וחצי נלחם על חייו, ואנשים רבים ליוו אותו. המשפחה שהגיעה מאנגליה, המשפחה כאן, הקיבוץ כולו. בקבוצת הווטסאפ "האוהדים של קולין" היו 30 בני משפחה וחברים מכל העולם, שעקבו בדריכות, בתקווה ובצער, אחרי השינויים במצבו.
"זה היה גדול ממנו", אומרת נואל. "היה עדיף שילך בכיוון הזה. הוא היה שונא להיות נזקק, ולא היה רוצה להיות מטרד לאף אחד".
קולין היה בקיבוץ שנים רבות. הוא לא התבלט, אבל כל מי שהכיר אותו אהב אותו. מי שזכו לעבוד איתו בדפוס, בפלחה, בחדר האוכל, ובמיוחד במכבסה, שם עבד בשנים האחרונות, יודעים לספר על אדם חרוץ, טוב מזג, אוהב ואהוב, מוכן תמיד לעזור.
איש צנוע ומיוחד, כמו שאומרת נואל: "אחד מנפלאי עולם".
יהי זכרו ברוך.