רותם ורדה

ורדה רותם, בת לאה וחיים רייכמן. נולדה בפתח תקווה. הוריה עלו לאחר מלחמת העולם השנייה ארצה. אביה היה איש המחתרת הצרפתית ואילו אמה עברה את תקופת המלחמה בבלגיה ובצרפת. לאחר עלייתם נישאו. האב חיים גויס במלחמת השחרור לחטיבת "גבעתי" ונפל בשבי המצרי לאחר הקרב הקשה ב"ניצנים". ורדה ואמה עברו להתגורר בבית ערבי נטוש ביפו וחלקו אותו עם משפחות עולים נוספות. לאחר שחרורו של אביה מהשבי, נולד ראובן, אחיה של ורדה. המשפחה עברה לרמת גן. אביה של ורדה היה נגר ופתח נגריה משלו. המשפחה התפרנסה בכבוד. ורדה הייתה תלמידה חרוצה, למדה בביה"ס "יהלום" ואח"כ בגימנסיה "דביר", במגמת ספרות. הצטיינה בלימודיה, ויעידו התעודות לשבח והציונים הגבוהים שקיבלה. בנעוריה הצטרפה לתנועת הנוער העובד והייתה חברה בגרעין "קמה" שיועד לכיסופים. עם הגיוס לנח"ל שהה הגרעין במשמר הנגב, שם עבדה ורדה בענף הנוי וגילתה את חיבתה לעבודת הכפיים וצמחי הנוי. הגרעין הגיע לשנת שרות בבארי ופה הכירה את איציק. החברות שנרקמה ביניהם הפכה לאחר שחרורה מהצבא לזוגיות רבת שנים. הם החליטו להקים את ביתם בבארי. החתונה התקיימה בצריף חדר האוכל ב-1967. כמנהג הימים ההם, הם יצאו לירח דבש ברחבי אירופה. רעיה הבת הבכורה נולדה, בעקבותיה רוני ושנים מאוחר יותר יאיר בן הזקונים.
ורדה עבדה בענפים שונים, בכל מקום בו עבדה הפגינה עניין, רכשה ידע ובקיאות והייתה בה סקרנות טבעית ומסירות לעבודתה. היא עבדה שנים כמטפלת לתינוקות. למדה את המקצוע ב"סמינר הקיבוצים" והשתלמה במחלקת הפגים ב"קפלן". היא אהבה את העבודה בבית התינוקות והייתה מטפלת קפדנית ומסורה. היא סייעה והדריכה אמהות לאחר הלידה. ורדה נאלצה לעזוב את בית התינוקות בשל כאבי גב. היא עבדה תקופה קצרה כסייעת לרופא השיניים, ולאחר מכן עברה לעבוד בהנהלת החשבונות. גם כאן השתלמה תוך כדי עבודה והפכה להיות מקצוענית. היא עבדה בהנה"ח עד שגברה מחלתה.
ורדה הייתה אישה סקרנית ואינטליגנטית. היו לה תחומי ידע רבים - מספרות, היסטוריה וגיאוגרפיה ועד לרפואה ובריאות. הבריאות עמדה בראש מעייניה. היא שלטה והתמצאה היטב בשיטות תזונה וריפוי שונות, הייתה בקיאה בפרטי פרטים בכל הנוגע למחלות ותרופות, השפעתן ותופעות הלוואי שלהן.
ורדה אהבה מוסיקה ובעיקר אהבה לשיר. בתחילה הייתה חברת המקהלה בבארי, אח"כ בחבורת הזמר המקומית ולבסוף מצאה את מקומה במקהלת אשכול, שם רכשה חברים. היא אהבה את ההופעות בארץ וזכורים לטובה ה"זמריה" בירושלים והסיורים בחו"ל.
איציק, שבתחילה היה נהגה והסיע אותה לחזרות, הפך גם הוא עם השנים לחבר במקהלה.
ורדה אהבה לטייל. בטיולים המשפחתיים הייתה רוכנת על המפות ומנווטת את איציק הנהג. היא אהבה הרפתקאות קטנות, כמו ירידה מהכבישים הראשיים לדרכי שדה צדדיות. גם לטייל בחו"ל אהבה.
ורדה הייתה אשת בית ובדרכה המיוחדת טיפחה ושמרה על הניקיון והסדר בבית. גם כשהמחלה פשטה, לא ויתרה על הניקיון השבועי ובתקופה שכבר לא עמד לה כוחה הדריכה את איציק תוך שהיא משקיפה ומבקרת את טיב מלאכתו. כשהיה צריך לרכוש רהיטים או אביזרים לבית הייתה תמיד חשיבתה פונקציונאלית ופרקטית. כל עשייה חישבה לפי מידת היעילות, זה היה נר לרגליה. ורדה לא הייתה בשלנית מדופלמת אבל אספה מתכונים לרוב והבישולים לארוחות המשפחתיים היו בסיסיים אך בריאים. כשהילדים היו קטנים תמיד אפתה עוגה לשבת.
ורדה הייתה מכורה לדברי מתיקה, לפרלינים ושוקולד. רעיה ורוני זוכרות את אהבתה למגע ול�