כסלו זהר

זהר נולדה במאי 1954 בעין חרוד שלמרגלות הגלבוע, בת לשרה וצבי ארז ואחות למירה וורד.
זהר גדלה במשפחה חמה ומלוכדת, בה שני ההורים עסקו בחינוך במשך כל השנים. לצד תביעות חינוכיות והקניית ערכים, ידעו להעניק לבנות הרבה חום והרגשת "יחד גדול".
בגיל 16 פוגשת זהר את אלון במסגרת מחנה של חטיבת בני הקיבוץ המאוחד, פגישה ההופכת לקשר עמוק, מלא אהבה והערצה.
בהיותה בת 18 נפטר אביה ממחלה קשה. זהר, שהיה לה קשר מיוחד במינו עם אביה – נשאה את כאב מותו וחסרונו כל חייה.
שנה שלישית מוקדמת במחנות העולים ברמת החייל, בה – לצד הדרכת הנוער והטיולים מוצאת זהר זמן לבקר במוזיאונים ובקונצרטים ומעמיקה את אהבתה לאמנות.
בצבא היא משרתת בחיל-אוויר ועוסקת בצילום אוויר.
זהר ואלון נישאים במרץ 1975 בעין חרוד כשאלון משרת עדיין בצבא וזהר עובדת כמטפלת בכיתה. למרות האהבה לעמק, למשפחה והקושי לוותר על התרבות והחגים של עין חרוד, מחליט הזוג לקבוע את ביתו בבארי. אחד השיקולים שהנחה את זהר אז, וליווה אותה לאורך כל הדרך, הוא הרצון לאפשר לאלון להביא לידי ביטוי את כישוריו ויכולתו בצורה הטובה ביותר.
בבארי מרכז אלון את הפרדס וזהר עובדת ברפת עד ללידתו של מתן באוגוסט 77.
זהר מרחיבה את השכלתה באוניברסיטת באר-שבע בלימודי מחשבת ישראל ומקרא, ומשתלבת בצוות בית-הספר.
ביולי 82 מצטרפת אור למשפחה ובספטמבר 85 נולד הרן.
במקביל להרחבת התא המשפחתי והטיפול המסור בילדים, מחנכת זהר את בני "אגוז", איתם עוברת את שנת הבר-מצווה, ואת בני כיתת "הדר" איתם עוברת את פרוייקט פולין וחג המחזור.
עבודתה בחינוך מאופיינת ביסודיות, שאיפה לשלמות, רעיונות מקוריים, השקעה ומסירות  בלי קץ.
בקיץ 87 התגלתה מחלתה הקשה של זהר והחל מאבקה לחיים.
בכל תקופת הבדיקות והטיפולים הלכה ונחשפה אישיותה המיוחדת של זהר במלוא עוצמתה וחוזקה הנפשי. זהר תומכת באלון בעת מילוי תפקידו כמנהל הדפוס, מחזיקה יחד עימו תא משפחתי מתפקד במלוא מובן המילה, מקפידה על הופעתה החיצונית על כל תג ותו.
הכוח הפנימי הזה הדביק את כל הסובבים אותה, ממשפחתה ועד הצוות הרפואי שעמד נפעם מול העוצמה הזאת, נחישות הדעת, הדבקות בחיים והאמונה שבכוחה לנצח.