רפופורט זאב

נולד בירושלים כ"ו באדר ב' תרפ"ז, 1927, להוריו – פנינה ואריה רפופורט. הוריו עלו מפולין והיו אנשי חינוך בעלי השכלה רחבה. בהיותו בן 10 נולד אחיו צבי.
שנות ילדותו עברו עליו בירושלים. בגיל 14 הצטרף לתנועת הצופים. בן 16 גמלה בו החלטה לצאת ללמודים בביה"ס החקלאי "כדורי" בגליל התחתון. הוריו התנגדו מאוד. אך זאב התעקש ולא ויתר ולבסוף קיבל את הסכמתם.
בשנתיים שבהן למד ב"כדורי" היה תלמיד מצטיין והיו אלה שנתיים משמעותיות ביותר להמשך דרכו. "באשמתו" של בודא, הצטרף לקבוצת הצופים ב' והגיע להכשרה בבנימינה, שם הכיר את יהודית. לאחר המעבר לגדרה נשלח זאב להכשרה חקלאית מעשית בעין-חרוד, ובגדרה מילא תפקיד מרכז המשק, תפקיד שמילא פעמים אחדות בעתיד. בט"ו בשבט תש"ז – 1947, נישאו זאב ויהודית בת"א. החברים מגדרה הגיעו במשאית להשתתף בשמחתם. ב 1949 נולדה בכורתם, תלמה. נועה נולדה ב 1952 ועומר ב 1954. מאז ההתיישבות בבארי עבד זאב בפלחה ושנים רבות היה מרכז הענף. היה איש מקצוע לעילא, השקיע את רובו וכולו בעבודה ללא לאות. זאב היה אחד מאנשי המשק המרכזיים ותרם רבות לביסוסה הכלכלי של בארי. נועה ועומר זוכרים שהיו נשרכים אחריו לעיסוקיו ופגישותיו, בתקופה שיהודית למדה בסמינר הקיבוצים. במהלך השנים היה מדריך אזורי מטעם משרד החקלאות וממקימי יח"מ.
זאב יצא ללמוד בפקולטה לחקלאות ברחובות ואח"כ שימש גם כמרכז הקורס לרכזי משק הפקולטה. הוא גויס לוועדת המשק של התק"ם ותרם מהידע שלו לקיבוצים רבים. זאב ניהל את מנפטת הכותנה ב"אופקים" עד לסגירתה.
בין לבין מילא כמה קדנציות כמרכז המשק בבארי והיה מעורב ומעורה בנעשה במשק. כשהאסיפה בחרה בו לריכוז ענף הלול, קיבל את מרותה, למרות שלא היה מעוניין בתפקיד. הוא היה איש נאמן לקיבוץ ולרעיונות בהם האמין. עם זאת היה פתוח וער לרעיונות חדשים ולשינויים. ראשו היה פתוח לחשיבה ולהתייעלות. היה לו זיכרון בלתי רגיל לפרטים קטנים כמו גדולים, דבר שניכר במיוחד בשנות עבודתו בארכיון בארי.
נכדיו מתפעלים מכושר הזיכרון הפנומנאלי שלו, בהיסטוריה כללית ובעיקר המשפחתית, אותה דאג לתעד ולשמר באלבומים אינספור. זאב היה ידען רב תחומי, היה בו מיזוג מושלם של ידע אוניברסאלי ומקומי.
ב- 1982 עבר זאב התקף לב קשה ביותר והיה חשש רב לחייו. אך זאב הפתיע את כולם ויצא מן האירוע כשהוא מקרין סביבו אופטימיות. זאב עבר לעבוד בדפוס, בתחילה ליד מכונת הבווה ואח"כ להנה"ח ותקופה מסוימת בימ"מ.
בכל שנות מחלתו, לא הניח לה להשתלט עליו, הוא לא ויתר לעצמו והתנהג כאיש בריא. הוא התבדח על המחלה ובעזרת ההומור, הציני לעיתים, והרבה אופטימיות, המשיך לשאת בתפקידים כמו ריכוז ו. גיל הזהב, ארגון טיולים לוותיקים, והיה מעורב בהקמת בית "נאות-בארי". לקראת חג ה 50 לבארי, היה שותף בעריכת הספר "שיחת קיבוץ", דחף וסייע בהפקתו. הוא כיהן כנציג הוותיקים במזכירות והביע את עמדותיו גם כשהיה במיעוט. הוא קיבל את רוב השינויים בקיבוץ בחיוב. זאב היה צנוע, לא איש-שררה, אבל תמיד ניצב בשורה הראשונה. בשנים האחרונות היה איש משפחה אוהב ואהוב. דאג לשמירת הקשר עם ענפי המשפחה בארץ ובחו"ל. היה גאה בנכדיו וקשר עמם קשרים חמים, אהב להעניק להם מתנות רבות. הטיולים המשפחתיים לוו תמיד בהסברים מחכימים באתרים הארכיאולוגים, לעיתים למגינת ליבם של הצעירים. זאב ויהודית הרבו לטייל בעולם. בביתם מצוי אוסף בלתי רגיל של חפצי אמנות ויודאיקה רבים, שאספו לאורך השנים. יחד למדו בחוגי-לימוד תולדות ישראל ומחשבת ישראל. הרבו לבקר בתיאטרון והיו מנויים בפילהרמונית. הם מיצו ככל האפשר את הטוב שהחיים זימנו להם. מותו הפתאומי של זאב, קטע כל אלה באחת, והותיר את המשפחה ואת כולנו המומים וכואבים.

יהיה זכרו ברוך