רוטברג יוסף

יוסף רוטברג נולד בשנת 1892 בעיירה טרוטינה שבסרביה, אז, רוסיה.
למד ב"חדר" ובגיל צעיר מאד יצא לעבודה עם אביו.
עלה ארצה בשנת 1912 והוא אז בן 20. כמו כל אנשי העלייה השנייה עבר גלגולים בכל רחבי הארץ. היה פועל בבן-שמן המושבה. אחר-כך היה חבר באחת הקבוצות הראשונות בארץ – ב"קסטינה", שם הכיר את אשתו לעתיד, את תמר ז"ל. יחד עברו למושב עין-חי הוא כפר מל"ל, שאותו פינו במאורעות 1921 לאחר מתקפה של ערבים.
היה בין מקימי קופת – חולים והמשביר המרכזי. כן היה בין מייסדיה הראשונים של שכונת הפועלים – שכונת בורוכוב. בשכונת בורוכוב הקים את הצרכנייה הראשונה ואח"כ עם התפתחות האזור פתח רשת סניפים לצרכנייה.
בשנים מאוחרות יותר עבד בחברה פרטית ליבוא פירות וירקות מחו"ל, כאשר בארץ עדיין וכמעט לא היה פרי. בשל עבודתו יוסף שהה בחו"ל פרקי זמן ארוכים ונעדר מהבית. בתקופה מסוימת השתמשו בשירותיו והבריחו נשק מחו"ל במשלוחי הירקות והפירות.
יוסף היה הראשון מבני משפחתו שעלה ארצה וביתו היה מקום קליטה לכל בני המשפחה שעלו ארצה אחריו, גם לאחר המלחמה קלט את הניצולים בביתו. כך הפך ביתו לביתם של כל בני המשפחה, בהיותו הדוד הבוגר והוותיק בארץ – היה ראש המשפחה לכל אחייניו. עם מות רעייתו תמר, בשנת 1948, הוכה מכה קשה, אך התלאות לא פסקו.
ידע הרבה צער וכאב עם מות חתנו בן-אהרון, נכדו גידי, בנו אהרון ונינתו הדס. אך ידע לשמור על זקיפות קומה וכך עזר לכולנו.
כעבור שנים נשא לאישה את צילה אחות אשתו.
אחרי מות בן-אהרון, בשנת 1955, בא ל"קדמה" להיות ליד שרה והילדים. ב"קדמה" הקים משק ילדים לתפארת. עד היום הילדים-תלמידים זוכרים אותו לטובה.
בשנת 1966, כשהוא בן 73, בא לבארי לשהות במחיצת בני משפחתו. למרות גילו המתקדם השתלב יפה בעבודה בדפוס. היה דייקן, מסור ומעורה בכל הנעשה בדפוס ובמשק.
אבא-סבא יוסף היה ידוע בענוותו. סמל להסתפקות במועט, יחד עם זה היה נכון לתת מכל מה שהיה לו, בחומר וברוח, לבני המשפחה, לנכדים ולנינים. בגלל אישיותו זו היו קשורים אליו כל בני המשפחה, גדולים כקטנים. הוא זכה לביקורים תכופים של נכדיו ונכדותיו. הקשר החזק היה במכתבים שהגיעו מנכדו חיים ומשפחתו הנמצאים בשליחות בחו"ל – ועל כך הייתה גאוותו.
בשנה האחרונה, לקה בבריאותו, פרש מהעבודה, אך לא הפסיק להתעניין בכל הנעשה במשק ובמדינה עד יומו האחרון.
נפטר אור ליום ג', ה' חוה"מ פסח תשל"ט – 16.4.1979