ברקאי יעקב

יעקב נולד במונטריאול, קנדה ב-1943, בבית שהיה יהודי מסורתי למשפחה חמה ואוהבת. ליעקב אחות גדולה ממנו בחמש שנים. האב אהב לבשל והיה כותב שירים. העביר לבנו את כשרון היצירה. מגיל חמש החל יעקב ללמוד בביה"ס היהודי ומשם שאב את השקפת עולמו הציונית – מגיל צעיר תכנן להיות מורה בישראל. יעקב השתתף במחנות הקיץ של התנועה בקנדה ושם גם פגש את שלמה גביש, השליח מקיבוץ בארי, שמאד עודד אותו לעלות לארץ.
מגיל 13 היה אחראי על חוגי המלאכה במחנות התנועה. הוא היה תלמיד מצטיין, אהוב על המורים אבל לא אהב את מסגרת ביה"ס. פרש מהתיכון בגיל צעיר והחל ללמוד בסמינר למורים יהודיים. הוא היה הבוגר הצעיר ביותר שקיבל תעודת סיום בסמינר. בגיל 17 עלה ארצה לבדו, בכאב נפרדה ממנו המשפחה אבל תמכה והבינה את החלטתו. יעקב עמד בקשר מכתבים עם רינה הברון עוד בהיותו בקנדה בעקבות הפגישה עם ספריה. לבארי הגיע, עולה חדש, דובר עברית ב-1962. באותו זמן בערך הגיעה אלינו גם דליה. הקשרים ביניהם נרקמו בחוג לתנ"ך של אסף. כך נפגשו אנשים בשני קצוות כל כך שונים והקימו משפחה מאוחדת וחמה. ב-67 נולד ליעד, ושנתיים אחריו סתיו. המשפחה עם שני הפעוטות יצאה לשליחות בקנדה. זו הייתה פגישה מחודשת עם אמא ובני המשפחה בקנדה.
יעקב ראה את עצמו כשליח של מדינת ישראל ומטרתו הייתה להביא עוד אנשים למקום האהוב עליו. בבארי עסק בחינוך, תחילה באולפן ואח"כ בביה"ס.
בצד החינוך של כיתות צעירות מתפתח יעקב בתחום יצירתו האישית, בדרכו המיוחדת. למשפחה מצטרפים ענבל, ואחר כך מעיין – הילדים נולדים בזוגות לפי תכנון המשפחה.
יעקב ממשיך לחנך, ללמד ציור ומלאכה. אמא שלו מצטרפת למשפחה בבארי ב-1975. באותה שנה יצא בפעם הראשונה להשתלמות מורים בסמינר הקיבוצים. קשריו שם מתהדקים והוא מתחיל להעביר שם השתלמויות קיץ והכיתות שלו תמיד מפוצצות במשתתפים.
לפני כארבע שנים החל לעבוד באופן מלא בסמינר, וזו הייתה לו תקופת פריחה נהדרת, שהשפיעה על כל השטחים בהם פעל. בבארי היה בועדה הפדגוגית, חבר בהנהלת ביה"ס וחבר ועדת בנים. תמיד שמר על קשר חם עם ביה"ס שלנו והיה יועץ ומדריך למורי ביה"ס. לאחרונה נבחר לניהול ביה"ס. אהבנו את יעקב ונזכור אותו כאיש חם, איש משפחה, מחנך ובשלן מעולה. הוא שלימד אותנו לאכול אוכל סיני. הילדים והוריהם זוכרים בגעגועים את הארוחות הנפלאות שהיה מכין להם, ואת הדרך המיוחדת לו להגיע אל הילדים.
מצא את מותו בתאונת דרכים, יום לפני יום הולדתו ה-46 בדרכו לסמינר הקיבוצים.

יהי זכרו ברוך