סולץ סוניה

קורות חיים:  

מסכת חייה של סוניה – היא סיפור חייה וגם סיפור נדודי העם היהודי ותלאותיו.
סוניה נולדה בראשית המאה בסיביר, הייתה זו תקופת פרעות ביהודים. ההורים החליטו להצטרף ל"תכנית הברון הירש" שהקימה בארגנטינה התיישבות של יהודים שיעסקו בחקלאות וזאת כדי לחלץ אותם מאיומי הפרעות ברוסיה. אך אביה של סוניה לא הפך להיות חקלאי והמשיך לעסוק בעיסוקו הקודם, קצבות. האב היה חילוני אך האם הייתה שומרת מסורת.
סוניה הייתה הבת הבכורה מבין 10 ילדי המשפחה. מגיל צעיר עזרה בגידול אחיה ואחיותיה. בת 18 נישאה לדוד. יחד איתו ועם בני משפחתו, העתיקה מגוריה לעיר הגדולה בואנוס-איירס. סוניה הייתה אישה יפה שאהבה מאד לטפח את עצמה ואת ביתה.
בעלה דוד פינק אותה מאד והתייחס אליה בהערצה גדולה. סוניה התרגלה להיות במרכז הבית, דבר שהקשה לא במעט על ילדיה.
שני ילדים נולדו לסוניה, יותר לא רצתה – הבכורה שושנה, חברתנו, ואחיה הקטור, שאיתו היו לסוניה קשרים הדוקים במיוחד.
סוניה הרבתה לארח בביתה את קרובי המשפחה הרבים ודאגה לחתונות אחיה ואחיותיה. הילדים בגרו ונישאו, נכדים ונכדות נולדו וסוניה הייתה לסבתא חמה ואוהבת.
שגרת החיים השתנתה עם החלטת שושנה ואביגדור לעלות לישראל. המרחק מהבת האהובה היה בלתי נסבל לדוד ושנתיים לאחר עלייתם של שושנה ואביגדור מגיעים גם סוניה ודוד לבארי. לסוניה לא היה טוב כאן, געגועיה לעיר, לחלונות הראווה ולכל מכריה הרבים היו קשים. כאשר דוד נפטר, חזרה סוניה לארגנטינה. ארבע שנים שהתה שם וחזרה לבארי, אל שושנה. גם שם קשתה עליה הבדידות.
בבארי עבדה סוניה במחסן הבגדים, בכלבו, ועזרה בגלגול תחבושות במרפאה, כל אלה עד הגיעה לגיל שבעים. מאז ויתרה על העבודה ועל ניהול חיים עצמאיים, ופיתחה תלות גדלה והולכת בשושנה, שעתה סיפקה עבורה את כל השירותים הנדרשים. סוניה לא יצאה מפתח ביתה מבלעדי שושנה.
המעבר לבית האבות היה קשה אך הכרחי.
שלוש שנים חיה בבית אבות בלתי מתאים, עד שבמאמצים רבים של חברים מבארי עברה לבית אבות בבאר-שבע, שהיה עבורה ועבור בני המשפחה – ארמון. אך היא זכתה להנות ממנו רק חודשיים.
בשנים אחרונות אלו אבד חלק גדול מזיכרונה של סוניה ובעצם היא חיה בתוך בועה שזיכרונות העבר וחיבורי דמיון התערבבו אלה באלה. את מבקריה לא זיהתה, אך הייתה מודעת להיותם קרובים אליה ויחסה אליהם היה מלא חיבה.
זכתה לחבק נכדים, נינים ובני נינים שאהבוה מאד.
בת 89 הייתה במותה.