חסר רכיב

גת רותה

גת רותה
-
24/12/1929 - 18/12/1989

קורות חיים:  

רותה נולדה בנר חמישי של חנוכה בכ"ט בכסלו תר"צ (24.12.1929) בעין-חרוד. הבת הבכורה במשפחה, אחיה אליהו נולד כשלוש שנים אחריה.
ילדותה עברה בעין-חרוד, ב"גן הירוק" ואחר כך בביה"ס המשותף לעין-חרוד ותל-יוסף. רותה הייתה צעירה בכיתתה, ספורטאית מצטיינת שהגיעה להישגים ארציים, והייתה גאה בהם. התחנכה על ברכי מיטב מחנכי הדור: משה כרמי, שפרוני, שושנה צנטוחובסקי והמורה עבריה שלוותה אותה כמעט בכל שנות ביה"ס.
השם רות היה נפוץ אז בין הבנות וכך נדבק אליה השם: רותה. היא אהבה להיקרא רות וכך כינוה בני המשפחה בשעות של אינטימיות.
הקבוצה בה גדלה הייתה מגובשת, חזקה ומרדנית במיוחד. בכיתה י"ב "ברחו" מבתי ההורים למחנה אוהלים משלהם.
בסוף כיתה י"ב פורצת מלחמת השחרור. הלימודים הופסקו. רותה עם בני הכיתה התנדבה לעזור בפינוי הילדים מקיבוצי עמק הירדן המופגזים. התגייסה לחטיבת "גולני" ואחר כך עברה לחטיבת "הנגב" ושירתה במטה פיקוד הדרום.
כשנסתיימה המלחמה רותה חזרה לעין-חרוד. עורה הרגיש לא אפשר לה לעבוד בחוץ וכך הייתה ללולנית. בתקופה זו השתתפה בחפירות מצדה עם שמריה גוטמן. ב-1952 התגייסה למחלקת ההכשרות בנוער העובד וטיפלה בחברות נוער בקיבוצים, חברות הנוער שלנו "איתנים" ו"בארות" הגיעו לבארי דרכה.
אליהו ורותה נפגשו באותה תקופה בפעילות בתנועה. המשפחה הצעירה כפי שהיה נהוג באותם ימים הגיעה לעין-חרוד לתקופה של התלבטות. אשל הבכור נולד בעין-חרוד. לאחר שנה וחצי הגיעה רותה עם משפחתה לבארי.
הפרידה מעין-חרוד הייתה כואבת והקשרים עם הקיבוץ והחברים נמשכו כל חייה.
בארי הייתה לרותה בית, אך כאב הפרידה היה איתה תמיד. אבנר נולד אחרי מלחמת קדש ושמו ניתן לו ברוח הזמן. איריס נולדה ב-1960. ההריונות היו קשים וכרוכים בשכיבה ממושכת אך רותה לא ויתרה. חוזקה ועקשנותה עזרו לה בתקופות קשות אלו.
ב-1961 הייתה למחסנאית, ובארגונה ובהתמדתה עברנו ל"מחסן החדש" של היום. שנים רבות עבדה בלול ובמדגרה עד שהייתה למטפלת בכיתת "ערבה". מכאן הובילו הדרכים לחינוך.
ב-1965 יצאה ללימודים ב"אורנים" במגמת חינוך מיוחד. הלימודים נקטעו במלחמת ששת הימים. רותה חזרה לבארי והקימה את ענף החינוך המיוחד. בעודה עוסקת בזה נולדה סיגלית. שוב הריון קשה, שכיבה, ורותה מלמדת ילדים בביתה. בתפקיד הזה המשיכה כ-10 שנים עד בחירתה שנית למחסנאית ב-1971. בסוף התפקיד עברה להנהלת החשבונות ומאז ועד מותה ניהלה בידיים נאמנות ואמינות את התקציבים האישיים שלנו. הידע והשליטה שלה בנושא עזרו לכל חבר ולכל בעל תפקיד.
תמיד רצתה להרחיב אופקים  והמשיכה ללמוד במסגרות שונות לימודים הומניסטיים, ובשנה האחרונה למדה כשומעת חופשית באוניברסיטת תל-אביב.
המרחק מההורים בעין חרוד היה קשה, ורותה הייתה משלבת לימודים בנסיעה קבועה לעין-חרוד.
אשל בנה את ביתו בבארי עם כנרת ב-1981.
אחרי כן נולדו הנכדים: כרמל, אלון ואור שמביאים חום ואושר למשפחה, עבור רותה ההמשך הזה היה משמעותי מאוד. אנחנו, חבריה בבארי, נזכור אותה כאשה חזקה עם חכמת חיים מיוחדת אך לה, נטעה בנו תחושה טובה של חוזק ובטחון.
נספתה בתאונת דרכים לפני יום הולדתה ה-60 בדרכה ללימודים.


יהיה זכרה ברוך


חסר רכיב