מורדו רוזה

רוזה נולדה ב-5.9.1911 בקרים שברוסיה. בגיל צעיר עזבה המשפחה את רוסיה והיגרה לטרייסט שבאיטליה.
מאז ומתמיד הייתה רוזה אשה חרוצה ועמלנית.
בצעירותה עבדה בבית דפוס, כדי לעזור לפרנסת המשפחה.
את בעלה לעתיד, ארמנדו, הכירה בטרייסט. לאחר החתונה ב-1934 החליט הזוג לעלות לישראל. הם השתקעו בדרום ת"א, ושם נולדו להם ארבעת ילדיהם. לאחר שבעלה של רוזה, ארמנדו, חלה במחלת לב, הם החליטו לחיות לצידו של בנם רפי בקיבוץ בארי, וכך הם הגיעו לקיבוץ ב-1970.
רוזה עבדה במחסן הבגדים, במכונת התפירה, בתיקון בגדי ילדים וחברים. רוזה הייתה עובדת חרוצה ומסורה. יום העבודה של רוזה התמשך הרבה מעבר לשעות, שהייתה אמורה לעבוד. היא הייתה הולכת רק כאשר גמרה לתקן את כל הבגדים. במחסן הבגדים היא רכשה את אמונם ואהבתם של כל העובדות והחברים. רוזה הייתה ידועה בטוב ליבה וברצונה לעזור לזולת. היא תמיד עזרה להורים הקשישים. הייתה מעין מרכז לכולם. הם ידעו, שמרוזה יוכלו תמיד לקבל עזרה ומלה טובה וחמה.
ילדים אהבה רוזה יותר מכל, וגם הם נמשכו אליה. חברי משק רבים היו מיודדים עמה ונהגו להיכנס אליה, ולשאול לשלומה ולקבל ממנה חיוך, הלצה ומלה טובה, שתמיד נמצאו עמה.
רוזה סבלה קשה, אחר ששכלה את בנה הצעיר בהיותו חייל. הכאב על אובדנו ליווה אותה עד יומה האחרון. בשנת 1976 נפטר ארמנדו בעלה, ורוזה נותרה אלמנה וכואבת. רוזה סבלה מדלקת פרקים קשה, אולם את סבלה היא שמרה תמיד לעצמה, כי אחת מתכונותיה הבולטות הייתה שלא רצתה אף פעם להדאיג את יקיריה, וליפול עליהם למעמסה. היא תמיד אמרה בהחלטיות, שהיא לעולם לא תהיה לנטל על המשפחה, וכך היא סבלה לבד עד יומה האחרון.
רוזה הייתה רעיה, אמה, סבתה רבה וחברה מקסימה. כולם אהבו אותה והעריכו אותה. אנחנו בני המשפחה מודים לך אמא רוזה יקרה, על זה שהיית האמא והסבתא שלנו.
לפני ימים אחדים הרגישה גרוע מאוד, אושפזה בביה"ח ומשם לא שבה עוד. היא הלכה מאתנו באותה הדרת כבוד ואצילות, כפי שחיה כל חייה.
השאירה אחריה שלושה ילדים, עשרה נכדים, ועשרים וחמישה נינים.
נפטרה ב-11.1.1988.

יהי זכרה ברוך