פרנק רפאל (רפא)

באותם רגעים בהם נפל רפא המשכנו בעבודה תוך שתיקה ומועקה. לא הרמנו את עינינו להסתכל איש בפני חברו וזיכרונות שונים עמדו לנגד עינינו.
אותו רפא, שבא כחבר הקיבוץ המאוחד מאשדות יעקב, לחרוש את החריש הראשון באדמות נחאביר שבנגב, התקשר לחברה הצעירה ועוד בהיותו כאן, כמגויס, התערב בענייני המשק ושיתף עצמו בכל בעיה שהתעוררה כאן.
לאחר תקופה קצרה חזר אלינו כמועמד. ממשק גדול ומבוסס, המבטיח עתיד כאשדות יעקוב, ירד לנגב, לנקודה בת חודשיים; מחברה גדולה ורב גונית כאשדות, בא לחברה מצומצמת בעלת צביון אחיד כמעט, שלפניה עתיד ורק עתיד כי למעשה טרם התבססנו בנקודתנו החדשה, טרם היו לנו בה עבר והווה. במהרה מצא מקומו בין הפלחים. בלי תכניות גדולות ובמעשיות פשוטה: להספיק ולזרוע.
שנה ראשונה – שנת בצורת. שנה שנייה – הכפלנו את שטח הפלחה והגענו לקציר. והוא קדחתני, כי מאורעות בארץ ופלישה מאיימת מהדרום. ולא ארכו הימים ומשקי הנגב הפכו מצודות ומשלטים. בלי אבטחה אין יוצאים את הגדרות. ובשעת מלחמה רשות הדיבור לאדם מעיז, לאיש מעשי; ומשנדרשים חבלנים – מוצע רפא לתפקיד. הוא יוצא לקורס ויוצא משם מלא רשמים ורשימות.
כאשר מתבצרים בקדחתנות – הדבר המעשי ביותר הוא המיקוש. ותוך העבודה עצמה, הדורשת בדרך כלל דריכות מתמדת, הוא מספר על חבריו לקורס ומתעכב במיוחד על אלו שכבר נפלו ומוסיף :"חבל, היו חברה טובים, אבל זוהי עבודתנו". ולפתע קול נפץ – כן, כזו היא עבודתנו....
ידע רפא וידענו כולנו במה מדובר. ידענו מה סופו של קול הנפץ הזה.
נפל ב-16.5.1948 בהנחת מוקשים סביב הנקודה בנחאביר.

יהי זכרו ברוך