שלוי פועה

מדבריה:
"אילו היה האדם מבקש רק להיות מאושר.
היה זוכה בכך.
ברם, הוא מבקש להיות מאושר יותר מחברו.
ואינו זוכה.
כי תמיד נראה לו אושרו של חברו
גדול משלו."

פועה נולדה בשנת 1900, בעיר ביאליסטוק שברוסיה.
בשנת 1914, עלתה לארץ, כדי להצטרף אל אחותה הבוגרת בפתח-תקווה.
כעבור שבועות מספר, פרצה מלחמת העולם הראשונה, והקשר עם הבית נותק.
פועה יצאה ללמוד בבית הספר לאחיות שבביירות, כשסיימה הצטרפה לצבא התורכי כאחות, ושרתה בבית החולים "וואלאך".
בירושלים הכירה את חיים. בן למשפחה ירושלמית ותיקה, ששורשיה מגיעים שלושה דורות קודם לכן.
בירושלים עסקה במקצועה, ובשעות הפנאי הקדישה את עצמה ל"הגנה". הכינה רימונים וניקתה נשק.
לפני מלחמת השחרור, לאחר מות בעלה עברה מירושלים לרמת-גן ואחר כך לחיפה.
ב-1965 הגיעה אל משפחתה בבארי.
אצלנו עבדה בשטח קרוב למקצועה, ויישמה את ידיעותיה הרבות. לפני כ-5 חודשים חלתה ומאז לא שבה לאיתנה.
השאירה שני בנים, בבארי וביפתח, שמונה נכדים וארבעה נינים.
נפטרה ביום 23.12.1981.