צמח עובדיה

נולד בבגדד בשנת 1901.
עם גמר לימודיו וכניסת הבריטים לעיראק, לאחר מלה"ע ה-1 החל לעבוד ברכבת, שם התמיד במשך 34 שנים, עד עלייתו לארץ בשנת 1951. הגיע בעבודתו להיות אחראי במברקה המרכזית. עם תחילת העלייה הבבלית לארץ ועלייתם של שני בניו הגדולים, ארזה המשפחה את חפציה והתכוונה להצטרף לבניה שכבר היו בארץ. אבל הממשלה העיראקית אסרה עליו לצאת מעיראק לכן נאלץ לשלוח את המשפחה בלעדיו, בתקווה שיצטרף אליהם בהקדם.
ובאמת לאחר מספר חודשים, הורשה לעזוב בתנאי שיוותר על רכושו ועל זכויותיו ואכן כך עשה. את צעדיו הראשונים בארץ בילה באהל במעברה. ללא עבודה קבועה וללא תנאי חיים מינימאליים – כמו שאר העולים של שנות החמישים הראשונות.
אהבתו לארץ חיפתה על מחסור ועל תנאים קשים אלו, עד שהצליח להסתדר ולהיקלט. עובדיה היה אדם צנוע ותמיד הסתפק במועט. מעולם לא התלונן, לא בא בטענות על אחרים, ומעולם לא אהב להטריח אחרים למענו. היה לו זיכרון בלתי רגיל וכמעט שלא השתמש במילה "שכחתי" – הוא זכר בעל-פה כמעט את כל המספרים האישיים והדואר הצבאי של כל בני בארי המשרתים בצה"ל וזאת תוך עבודתו בדואר שלנו במשק, שם עבד מאז בואו לקיבוץ ב – 1975.
הוא תמיד ידע לשמור על יחסים טובים עם הסובבים אותו, וכך גם היה בינינו. היה אדם נוח לבריות. נעים וחביב – כך גם נזכור אותו.
נפטר והוא בן 76 שנים ב – 31.3.1977

יהי זכרו ברוך