חסר רכיב

קלפר מרדכי

קלפר מרדכי
1902 -
1902 - 5.1.1991
קורות חיים:  


סבא. בשם זה נקלט אצלנו, כאילו כולנו נכדיו. והאמירה "ללכת לסבא" הייתה מזוהה, במשך תקופה ממושכת, עם הבאת אספקה מהמחסן הכללי הישן.
מרדכי נולד בשנת 1902. ילדותו, ונעוריו עברו עליו בגליציה. עם תום מלחמת העולם הראשונה, חשש שיגוייס לצבא פולין המתחדשת, לכן ברח לוינה. בוינה נשא לאישה את פנינה, שם נולדה בתם הבכורה רחל. למרות היותם בעלי רכוש, הייתה להם חנות בשם "פרפורמריה קלפר", עזבו הכל בעוד מועד, ובשנת 1936 עלו ארצה. זאת שנתיים לפני ה"אנשלוס" (סיפוח) אוסטריה לגרמניה הנאצית. סיבת עלייתם ארצה הייתה שילוב של אידיאלים ציוניים וראיית הנולד.
תחנתם הראשונה בארץ הייתה נהלל. שם גרו בחצר אחד האיכרים. מרדכי עבד בסלילת כביש נהלל-נצרת, ופנינה בישלה לפועלים. רצונם היה להקים משק משלהם, אך הם לא התקבלו כחברים למושב מולדת, משום שהיו בשלב הזה הורים לשתי בנות, רחל ולאל'ה.
המשפחה עברה לנס-ציונה. שם גרו כמה שנים בצריף, מרדכי עבד כפועל בפרדסים. התנאים בצריף היו קשים. כאשר התאפשר לקבל הלוואה, בנו בית בשכונת הפועלים, וליד הבית בחצר, משק העזר הנכסף. מרדכי הקים לולים ופנינה טיפלה בתרנגולות.
עם פרוץ מלחה"ע השנייה, התגייס מרדכי לצבא הבריטי. תחילה שרת בארץ ואח"כ הועבר למצרים ולאיטליה. בתקופה זו נולד הבן הצעיר, מאיר. לאהל'ה מתארת את הפגישה הנרגשת עם מרדכי לאחר שלוש שנות פרידה. שלושת הילדים היו לבד בבית ופתאום נכנס חייל, מאיר כמובן לא ידע מי הנכנס, אך גם לאהל'ה שאלה מיהו ולמה נכנס אליהם. רק רחל הבכורה, קיבלה את פניו בצהלת שמחה "אבא"!
למשוחררי הצבא לא ניתנה כל עזרה. מרדכי השיג עבודה בבניית מוסד "מלבן" בפרדס-חנה. שוב הוא נאלץ להתנתק במשך כל ימי השבוע מביתו וממשפחתו. כאשר המוסד בפרד-חנה עמד על תילו, פוטר מרדכי, בגיל 55 הוא התקשה למצוא מקום עבודה קבוע. הועסק בשמירות מזדמנות בפרדסים, באחד מלילות השמירה האלה קיבל התקף לב.
מרדכי שהיה כל חייו אדם עובד ופעיל, לא היה מסוגל לשבת באפס מעשה בבית. מרדכי ופנינה מכרו את ביתם וב- 1965 עברו לבארי אל לאהל'ה. מרדכי נקלט בעבודה במחסן הכללי והשקיע את כל יכולתו במניעת בזבוז ובחסכון.
מרדכי היה איש עבודה ואיש עקרונות. תורת חייו הייתה לחיות בצניעות, לא להעלות את רמת חייו בכסף שלא הרוויח בעבודה ולא להיות חייב כסף לאיש. בחייו הגשים את תורתו במלואה. גם לאחר שזכה לרווחה יחסית, הקפיד שלא להוציא כסף מיותר עבור צרכיו האישיים.
סיפור חייו מעלה בזיכרון שורות מתוך "המצבה" לדוד שמעונוביץ':
"... עלתה בידם לקיים את תורת ארץ-ישראל
וזו התורה: התאחזות, הסתפקות במועט והתמדה...."
"...מאי הסתפקות במועט? פת לחם שתספיק לשניים
אל-יאכלנה האחד..."


יהי זכרו ברוך


חסר רכיב