גורל מסעודה

אמי מסעודה נולדה בשנת 1909. היא זוכרת שאימה לקחה אותה לבית-הספר אך שם אמרו לה שאין מקום. כך נשארה אנאלפאביתית. בגיל 15 חיתנו אותה. היא סבלה השפלה בבית בעלה מצד אימו ואחיותיו הגדולות, שחיו בביתו עם משפחותיהן.
אבי עבד ימים ארוכים, היה חוזר עייף הביתה ואמי לא סיפרה לו על צרותיה. היא ספגה בתוכה את העלבונות שהתנקמו בבריאותה מאוחר יותר. היא מספרת לי, כראייה לאהבתו של אבי אליה: ביום קיץ לוהט של העיר בגדד, כאשר חזר הביתה ומצא אותה ישנה, ישב לצידה ונופף במניפה להקל עליה.
אחרי הלידה השלישית היא חלתה – הקיאה דם – ולא יכלה להביא יותר ילדים לעולם. אבי, בעצת הרופא, עזב את הבית החמולתי בעיר, ועברנו לפרוור באזור כפרי. שם, בסביבה מוסלמית, אמי התאוששה והפכה להיות מדריכה לנשות הפלחים.
בערב שבת, הייתה מדליקה נרות והתייחדה בתפילה חרישית, בעמדה מול הנרות ללא מילים, עם כפות ידיה הפרושות ומבטה אל-על, ביקשה בריאות ובטחון למשפחתה. תפילה זו הגיעה הישר למרומים. למרות משקעי העבר התייחסה אמי בכבוד לאמו של אבי, שבזקנתה התגוררה איתנו.
כשעמדתי לצאת לשליחות בעירק, הורי כבר היו בארץ על פי בקשתי. סיפרתי להם שאני נוסע לפריס. בלוף זה עבד אולי על אבי אך לא שכנע את אמי, היא מאנה להיפרד ממני, עם מבט חודר בעיניה העצובות.
אבי נפטר ב-1971 ואמי הפכה להיות לבעלת החנות, למרות שלא ידעה קרוא וכתוב, היא המשיכה לנהל את החנות עם כל הכרוך במשא ומתן של הקניות מהסוחרים והמכירות. כל זאת עד שנת 1982, אז עברה לבארי.
נפטרה ב-27.1.1988, ח' בשבט תשמ"ח.
כתב יואב, בנה.

יהי זכרה ברוך