חסר רכיב

בן-עמי מייק

בן-עמי מייק
-
25/08/1939 - 17/02/2006
קורות חיים:  

מייק נולד ב-25.8.1939 בשיקגו, בן בכור להוריו הלן וסטנלי.למייק אחות צעירה ממנו, פאמי, החיה באריזונה. אביו היה עו"ד ופרופסור לכלכלה. אמו הייתה מורה למוסיקה וניגנה על כמה וכמה כלים. שניהם נפטרו כשמייק היה בשנות העשרים לחייו.בילדותו נדדה המשפחה למקומות מגורים שונים כוושינגטון די. סי. וכן על שפת אגם במדיסון, ויסקונסין. מייק זכר את המקום הזה לטובה, כמקום שהתעצבה בו אהבת הטבע, הרומנטיקה והרגישות האמנותית.מייק סיפר על סבא-רבא שלו שהיה מקורב לשבט האינדיאני "בלק-פוט" וסיפוריו על האינדיאנים וגורלם הטביעו חותמם על הילד הרך. נעם ועמית זוכרים היטב גם הם את הסיפורים וציורי דיוקנאות של אינדיאנים שצייר להם מייק.מאימו, רכש מייק את אהבתו הגדולה למוזיקה. הוא היה בעל שמיעה מוסיקלית מעולה ובילדותו היה נער מקהלה. לאחר סיום לימודיו בביה"ס התיכון למד את אמנות הגרפיקה ואח"כ פנה ללימודי הנדסה באוניברסיטה.בבחרותו היה נער פרחים היפי והיה בין המתנגדים למלחמת ויטנאם וסירב לשרת בצבא האמריקני. לאורך כל השנים הביע את דעותיו הביקורתיות והאנטי אמריקאיות, במיוחד כלפי הממשלים הרפובליקניים.מגיל צעיר הרגיש קירבה לעם היהודי וידע שהוא רוצה להיות יהודי ולחיות בישראל.מייק עלה בגפו ארצה בשנת 1971, התגייר ועברת את שם משפחתו לבן-עמי.בארץ הכיר את תרצה מקיבוץ ניר דוד, נישא לה ונולדה בתם – ליבל. הנישואים התפרקו וכעבור שנים אחדות הצטלבה דרכו בדרכה של חוה, והם החליטו להקים את ביתם בבארי, ובשנת 1980 נולדה נעם. בתוך זמן מה הצטרפה גם ליבל למשפחה בבארי. מייק אהב את הארץ וקשר את גורלו בה. הוא שירת בצבא ועשה שרות מילואים לאורך השנים. הוא היה פטריוט נלהב. בני המשפחה זוכרים את המפה ששרטט בתקופת מלחמת לבנון. הוא התעניין מאד בפוליטיקה ועקב בקביעות אחר החדשות. למייק היה קשה להתערות בבארי, היה בו הרצון לתת ולהשתייך, אך משהו לא הסתייע. מייק היה אדם רגיש ופגיע. הוא התאכזב מחוסר היכולת של האחר לקבל את השונה שבו. ובעצמו לא עמד לו כוחו להשתלב ולמצוא את מקומו.מקורביו מספרים עליו שהיה אדם סקרן ופתוח לקלוט דברים חידושים, בעל אינטליגנציה גבוהה, בעל חוש צדק מפותח ורגיש לזכויות האדם ובעלי החיים.היו זמנים בהם הביא לביטוי את כישרונו הגרפי כמורה לציור בביה"ס המקומי. תלמידיו זוכרים את האווירה הנעימה והמיוחדת בכיתה כמו גם הקבלה והקשר בגובה העיניים שיצר איתם מייק. בתקופה זו היה גם קשור בעיצוב מודעות ותפאורות לחגים.הוא השקיע את כל כולו במשימה זו, והיה עושה ימים כלילות כדי שהעבודה שהוציא תחת ידיו תהיה מדויקת ומוקפדת. עבודת מוזאיקה שלו (כריסטופר רובין) נמצאת על קיר בית הילדים "עופרים". במהלך שנותיו עבד מייק בנגריית בארי וכן בכריכת ספרים, שם הצליח במגעו האוהב ובחושו האמנותי הפנומנלי להחיות עשרות ספרים שנידונו לכלייה. בשנים האחרונות צייר ב"בית איריס", ציורים שנמכרו אח"כ בחנות "שי-לי". פרח ידידתו עודדה אותו לצאת מביתו ולהמשיך ליצור והוא הכיר לה תודה על כך. פרח גם זוכרת איך בשנים הראשונות לשהותו בבארי היה לה פרטנר בערבי הריקודים ב"דיסקו" המקומי.מחלון ביתו בקעו תמיד צלילי מוזיקה רמים. מדי פעם כשנחה עליו הרוח ישב ליד האורגנית שלו וניגן להנאתו. לחבריו אהב לתת בנדיבות ליבו הרבה, תקליטורים שהקליט. מוצאה של אימו היה מאירלנד ומייק מאד אהב את אירלנד ואף ביקר בה, המוזיקה האירית הייתה חביבה עליו במיוחד והיה לו אוסף ענק של מוזיקה אירית.מייק היה "תולעת ספרים", וקרא במהירות הבזק. הז'אנרים האהובים עליו היו מדע בדיוני ופנטזיה. כשסיים לקרוא את הספרים בספריה, הקים לו ספריה בביתו. מדי פעם תרם לספריה מספריו וגם חילק מהם לחבריו דוברי האנגלית. היה נעים לשוחח עם מייק, הוא היה ידען גדול בתחומי עניין שונים, היה מאד נימוסי ובעל גינונים של ג'נטלמן. תקופה מסוימת שימש כאחראי על ה"מתנדבים" בבארי, ידע לתקשר איתם בשפתם ושוב באותה תקשורת של שווה מול שווים. אך בתוכנו היה מייק כמו צמח בר. הוא היה פגיע ולקח ללב. מייק לקה בליבו כשנעם הייתה בת שנה. מאז ומתמיד היא זוכרת את עצמה דואגת שחלילה יקרה לו משהו. היה להם קשר מיוחד במינו. נעם אהבה, העריצה וגוננה על אבא המיוחד שלה, שידע לספר סיפורים ותמיד הצחיק אותה בחוש ההומור שלו, באנגלית שלו, בעברית העילגת שלו, בציורים שלו, בחוכמה ובידע שלו. בשירים שכתב והטמין במגירה ולא נענה ליוזמה שלה להוציאם לאור וגם לא לרעיון לערוך תערוכה מציוריו, כי סבר שזה במילא לא יעניין איש ואולי זה גם לא ראוי. והוא וויתר. אבל הוא היה אבא אוהב, ומקבל ותמך בכל מהלך בחיים שלה.בשנים האחרונות התדרדר מצב בריאותו, הוא אושפז מפעם לפעם ועבר ניתוחים קשים, אבל הצליח להתאושש. נעם קראה לו: "טייגר מייקי". גם באשפוז האחרון שמר על אופטימיות. יצר קשרים עם שכניו לחדר ועם הצוות הרפואי. התחלק בארוחותיו עם גור חתולים נעזב שגילה בחצר בית החולים, ולא ויתר על שום רגע של ההנאה הבלתי נשלטת מעישון סיגריה. הוא כבר היה במחלקת השיקום ודובר על יציאה מביה"ח. נעם ושון צבעו וניקו את בית.הוא התגעגע מאד הביתה ושאל כל יום על החתולים שלו, במיוחד על חתולתו היקרה, פונזי. נעם לא העזה לספר לו על קיצם. אולי חש וקלט בחושיו את אשר אירע.בשבוע האחרון לקה בדלקת ריאות והיא שהכריעה אותו. מייק נפטר בבוקר יום ו' ה-17/2.

יהי זכרו ברוך.


חסר רכיב