בן אהרון לנה

קורות חיים:  

לנה פיבובוז, זהו שם נעוריה, נולדה בשנת 1923 בקייב שבברית המועצות כבת שניה לרב-בוריס ולאידה. מעט שנים מאוחר יותר כשהילדות לנה וחנה עוד היו מאד צעירות, עברה המשפחה למוסקבה ומשם בשנת 1935 הם הפליגו באנייה מאודסה לארץ ישראל.
לנה הייתה כבת 11 כשהגיעה המשפחה לרחוב מלצ'ט בתל-אביב. מסיפורים, אפשר היה ללמוד שהיו לה זכרונות ילדות יפים מאד מרוסיה, מה שלא הפריע לה להיקלט כאן בארץ בקלות ובשלמות.
לנה סיימה בי"ס יסודי ולמדה עוד שנתיים בגימנסיה "בלפור" לפני שיצאה ממסגרת הלימודים כדי לסייע בפרנסת המשפחה. מצילומים מהתקופה ההיא אפשר לראות שלנה הייתה בחורה יפהפיה ממש, לבושה תמיד בהקפדה ובטעם רב. את האהבה לבד ואת כשרון התפירה שלה ירשה מאביה שהיה חייט עוד ברוסיה, ובארץ היה בעל חנות לחליפות ברח' קינג ג'ורג' בת"א.
אחרי שעזבה את התיכון היא שימשה כשוליה של כובענית (היה אז מקצוע כזה). בכשרונה כי רב, חיש למדה את רזי המקצוע ובמשך כמה שנים יצרה כובעים.
בת 25 הייתה כשנישאה לנה ליעקב ויליצ'קר, מאוחר יותר בן אהרון, ולזוג נולדו שתי בנות – גבי וארנה. לנה הייתה עקרת בית ואם מתוך הכרה ואהבה. הילדות שלה היו תמיד הכי לבושות בשכונה. "ליידיס" היו מכנים אותם השכנים. לא היה דבר שלא ידעה לתפור, ובזה השקיעה ונתנה ביטוי ליצירתיות שלה, לחוש האסתטי המפותח שלה ולתבונת הכפיים שניחנה בה. מכונת התפירה "זינגר" שרכשה בזמנו הייתה חלק חשוב מהווי הבית, ושימשה מאוחר יותר, בשנים קשות, כמקור פרנסה מכובד. כל בגדי הילדות, ומאוחר יותר הנערות, נתפרו על ידה. גם בגדי ים וגם מעילי חורף שתמיד בלטו בגזרתם המיוחדת וב"שיק" שלהם. במיוחד זכורות לטובה תחפושות הפורים המקוריות ביותר והתפורות בהקפדה האופיינית, שעליהן הייתה שוקדת מבעוד מועד, ועד מאוחר בלילה ערב החג.
כשהילדות גדלו הלכה לנה ללמוד קונפקציה וציור אופנה, הקימה בית אפנה אותו ניהלה, והייתה אחראית על העיצוב והתפירה בו, עסק שהתפרק בעקבות המיתון של 67. עוד עבדה בכמה בתי קונפקציה בת"א אבל שם לא יכלה להביא לידי ביטוי את כל כשרונה והיכולות המקצועיות שלה.
בשנת 1978 נפטר יעקב מהתקף לב, ולנה נשארה בביתה בתל-אביב והתפרנסה מתפירת חולצות משי.
החלק הרע התחיל כשתקפה אותה המחלה, דלקת פרקים כרונית, בערך בשנת 1982, מחלה שכרוכה בכאבים בלתי פוסקים וגורמת לירידה הדרגתית ובלתי פוסקת ביכולות התפקוד הפיסי.
בשנת 1991 עברה לגור בקיבוץ בארי, וכאן היו לה כמה שנים טובות מאד, בקרבה למשפחה, לנכדים.
עקב יציאתה של גבי ומשפחתה לארה"ב, עברה לנה להתגורר בבית אבות ברחובות. מצבה הגופני המשיך להתדרדר אבל מדהים היה לראות שלמרות הסבל הרבה שהיה מנת חלקה והתלות הגוברת והולכת בעזרה, הייתה מעורבת בכל מה שנעשה סביבה, מקללת את ביבי, כועסת על הדתיים, נהנית מקונצרט טוב בטלוויזיה או מאיזה תכנית דוקומנטרית שראתה בבי.בי.סי. בזמן הזה אפילו התחילה ללמוד ספרדית. הייתה יושבת עם הספר והמילון שרכשה למטרה זו, ואף צופה בטלוויזיה בערוץ הספרדי כדי להתקדם טוב יותר.
ממש לאחרונה, בשלושת החודשים האחרונים, נראה היה שאיבדה עניין, היו ימים שהייתה קצת מבולבלת עד אשר ביום שלישי האחרון עברה אירוע מוחי שבעקבותיו איבדה את ההכרה שלא שבה אליה עוד.
היא נפטרה אתמול, יום א' 24/1/99.
אנחנו במשפחה אומרים שסוף כל סוף נשמתה הצעירה מלאת האופטימיות והאנרגיה השתחררה מהגוף הסובל והיא מתעופפת לה באושר ובקלילות אי שם במקום טוב יותר.

יהי זכרה ברוך