פריש אירן

אירן נולדה בבודפסט, הונגריה בשנת 1911.

במשפחה היו 5 ילדים ואביה היה סוחר במוצרי מזון. מצבה הכלכלי של המשפחה היה טוב; אירן למדה בגימנסיה ולאחר לימודיה נישאה למשה. בהיותה בת 24 ילדה את בנם היחיד – חיים. בשנת 1939, כאשר נותקה מבעלה, שעלה לארץ להכין מקום לה ולבן, חשבה אירן, שתהיה זו פרידה קצרה. אולם מלחמת העולם הפרידה ביניהם למשך שמונה שנים... כשנכבשה בודפסט על ידי הגרמנים – נלקחה אירן למחנה עבודה וחיים נשאר עם סבא וסבתא, שהועברו לגטו. לאחר כמה חודשי עבודה הגיעה אירן לגטו. עד סוף המלחמה שהתה המשפחה במקלט, באזור שהיה בחסות ממשלת שוודיה (סיפור ולנברג), ובזכות חסות זו ניצלה המשפחה מהשמדה. בגטו סבלו ברעב אכזרי והפצצות קשות. מיד עם תום המלחמה חזרה המשפחה לביתה הקודם ואירן הצטרפה לקבוצת עולים בלתי ליגלית, נסעה לאיטליה במטרה להגיע לארץ. באיטליה שהו במחנה ליד טורינו כשנה בהמתנה לעליה. בהגיע סוף סוף, תורם לעלייה, בסוף 1946, עלו על הספינה "כתריאל יפה" להפלגה לארץ. יחד עם הספינות "כנסת ישראל" ו"ארבע חרויות" עשתה הספינה המלאה אדם דרכה לארץ. הבריטים, שגילו את הספינות ליד כרתים, ליוו אותן עד לחיפה. על הספינה התנהל מאבק אלים, שבסופו של דבר הובלו כל העולים לקפריסין. לאחר שישה חודשים הגיעו לארץ ונפגשו עם משה הבעל-האב. המשפחה חיה בחולון בתנאי מצוקה ואירן עוזרת לפרנסה במלאכת התפירה.

ב-1957 לאחר הולדת הנכד תומר, עוברים אירן ומשה בנם לקיבוץ בארי. כאן עבדה רוב הזמן במחסן הבגדים. אירן הייתה אשה נאה, אוהבת טיולים ונסיעות. היותה כבדת שמיעה הכביד עליה בעיקר מפאת הקושי לשוחח בחופשיות עם אנשים. היא זכורה לנו כסבתא טובה וחמה. כמה שנים לאחר מות בעלה משה, נישאה אירן לארגו הורוביץ ועברה לחיות בחיפה. היא הייתה מאושרת וטיפחה את ביתה. אולם, לאחר מותה מצאנו מחברות מלאות ברשמים מטיוליה ומחיי היום-יום שלה. נראה שקשיי השמיעה שלה הביאו אותה לצורך להתבטא בכתב. נפטרה ב-4/8/1978 והובאה לקבורה בבארי.

יהיה זכרה ברוך