צוקרמן אברהם
קורות חיים:
נולד בעיירה הפולנית ראזין ב-1910. בצעירותו התגורר עם משפחתו ועבד בחנות המשפחה.
עם הפלישה הגרמנית לפולין ברח עם צעירים מהעיירה לרוסיה-סיביר, שם עבד בכריית פחם בתנאים קשים מנשוא.
באחת הפעמים שאחד הפועלים קילל את סטלין על אי הכנסת מכשירי עבודה מודרניים יותר, סירב צוקרמן להעיד נגדו, ועל כך נענש בהוצאתו ממבנה המגורים לסופת שלג שהשתוללה בחוץ והקור הגיע למינוס 40 מעלות.
כורי הפחם בסיביר קיבלו מנות גדולות יותר של מזון מאחרים, את האוכל שקיבל חלק עם חברתו עד שעבר לטשקנט. צוקרמן שהה בסיביר שנתיים. בתקופה זו נעלמו חבריו שלא הסתגלו לתנאי העבודה הקשים. בטשקנט המשיך לעבוד בכריית פחם. תנאי העבודה היו זהים, אך הטמפרטורות נוחות יותר.
בסוף מלחמת העולם השנייה חזר צוקרמן לפולין, בדרך פגש את אחד מאחיו שהיה גם הוא בתקופת המלחמה בבריה"מ מבלי שידעו זה על זה.
יחד הם חיפשו את בני משפחתם, אך לשווא - כולם נספו בשואה.
צוקרמן החליט לעזוב את פולין ולהגיע לישראל. בדרכו פגש באיטליה קבוצת פליטים בהנהגתו של לודן שעלתה יחדיו ארצה והצטרפה לקדמה בשנת 1946.צוקרמן נשאר יחידי מקבוצה זו בקדמה., בה עבד במטעים. ב-1962 הוא עבר יחד עם קבוצת חברים מקדמה לבארי. כאן נהפך במהרה לחלק מהנוף האנושי. עבד במטעים עד לעקירת העץ האחרון. במשך תקופה ארוכה עבד במכונת-שטיפת הכלים והקפיד לבצע את מלאכתו במסירות ובדייקנות שלא ידעה גבול. כשכוחותיו נטשהו, התעקש לעבוד במרכולית.
צוקרמן יזכר בתוכנו כאיש עבודה מסור במלוא מובן המילה. למרות הסבל הרב שעבר בחייו ובדידותו, תמיד נשאר עם קורטוב של חוש הומור.
צוקרמן קימץ בסיפורים על חייו ובצניעותו לא הירשה לעצמו לשפוך את מרי שיחו ולדבר על הטראומות שעבר בחייו.
יהי זכרו ברוך