שלוי אסף

אסף שלוי – איש בארי, אסף בן ירושלים מצד חיים אביו, היה אסף דור רביעי בירושלים.

אחד מפלגי משפ' סולוביצ'יק הענפה בירושלים של בין החומות.

אמו פועה, ילידת ביאליסטוק שבמרחבי רוסיה הגיעה לארץ כנערה צעירה בשנת 1914 – בשוליה האחרונים של תקופת העלייה השנייה. לאחר מלחמת העולם הראשונה, מגיעה פועה לירושלים ופוגשת את חיים. השניים בונים את ביתם בתלפיות בה נולדים אסף ועדי אחיו הצעיר.

אסף נולד פג וחלש. בלידתו הייתה לו בעיה באגן הירכיים, דבר שהשפיע רבות על אופיו ומהלך חייו. הספרים היו לו פיצוי הולם. דרכם בנה את ראשית עולמו וכבש את מקומו הראוי בחברת הילדים ובהערכת המורים.

בנערותו הוא מצטרף לתנועת המחנות העולים ואח"כ לצופים. התקופה טרום מדינה. אסף משתלב בחיים התוססים בארץ. מצטרף להגנה ויוצא להכשרה.

מעכשיו התחנות בדרכו הן: דורות, גדרה, תל – יוסף, נחביר ובארי. העבודה הפיזית קשה לו. אבל הוא כובשה.

בעבודה ברפת הוא פוגש את תמר. פגישות עבודה משתלבות בפגישות אהבה והשניים נישאים בשנת 1951.

אסף מראשוני החברים הנשלחים ללימודים כדי לקחת חלק בבניית ביה"ס ובחינוך הילדים.

קבוצת "עין דור" עוזבת את בארי ויש למלא את השורות. אסף נקרא להפסיק את לימודיו ומתבקש ליטול לידיו את חינוך קבוצת "אשל" כמובן, שנעתר, הוא חוזר הביתה ומשלים את לימודיו רק ב 1958.

אסף אינו רק תלמיד שקדן. הוא מאלה המפנימים את אשר הם לומדים.

מזדהה עם דרכו החינוכית של סגל, הוא חוזר ונוטל על עצמו שנות חינוך ארוכות: כתות "דרור" "הדס", "גפן", ו "דגן". ובנוסף לכל שנתיים של ניהול ביה"ס.

היה באסף צרור מיוחד של שתי תכונות הנראות כסותרות: תום וציניות, אולי אינך יכול לאהוב ספרים ואנשים ללא מידת תמימות. ואולי אינך יכול לעסוק במעורבות חברתית ללא קורטוב של ציניות.

ואסף בדרכו הנסתרת עסק במשך שנים רבות בפעילות חברתית. היה חבר מזכירות, חבר ועדת מינויים ומעל לכל – זקן חברי ועדת חברה. הוא תרם בפעילותו את ניסיונו והגיונו. יכולת האיזון שלו אפשרה להפשיר מתיחויות הצצות ועולות מידי פעם בין חברים.

תכונות אלו אפיינו גם את אופן חברותו בקיבוץ. הוא אהב את בארי. היה איש קיבוץ לא רק בחייו אלא אף בעקרונותיו. אותו קורטוב מיוחד אפשר לו לראות, להבין ואף לקבל את השינויים המתרחשים בתנועה.

בשנת 1985 בהיותו בן 60 לקה לראשונה בלבו. בדרכו השקטה נחלץ להיאבק בחולשה הפיזית. הוא אינו נכנע, את ההוראה החליף, אמנם, בעבודה בחדר העיון אך נשאר בתחום האהוב עליו – הספרים ובית הספר.

חייו מלאים, בתחום המשפחה: ילדים, נכדים ותמר חברה נאמנה לחיים.

בתחום המשק: המשך פעילותו בוועדת חברה, והשתלבות בת שנים בחוג לתנ"ך ההופך לגביו צרוף של מפגש רעים ולימוד, עם אהבת ספר הספרים שלו.

אסף ותמר, לכאורה צרוף מופלא: אסף מופנם, יושב בית. תמר כולה תזזית. פעילה, מחלקת חייה בין חיי משפחה, ולסירוגין פעילות בבית ופעילות בחוץ. ואסף העוגן. נמל הבית. ממנו יוצאים ואליו חוזרים. הוא תמיד שם. לשמוע, להבין, לתת עצה. למיין ולמתן התרגשויות ומעשים. לתת פרופורציות בין הכאן והעכשיו לבין הרצף המתמשך והמסתדר של החיים. עבודה ביום, פעילות – בערב, אך שעה ארבע – שעה מקודשת.

הילדים: עמית, עידית ומעין קטנים. מגיעים הביתה. תחילה לחדר האחד, אח"כ לדירת הקומתיים. ארבע שעה מקודשת. הילדים צריכים להגיע. עוברות שנים, ארבע – שעה מקודשת. הנכדים צריכים להגיע. אסף תמיד בבית. סבא תמיד ישנו. תמיד שומע, וגם בשיכון החדש. הבית פתוח ומלא ילדים. מאושר הוא גחון למחברותיהם, שמח ללוותם. לראות בצמיחתם. ילדות, לבלוב, וכבר נעורים.

יהי זכרו ברוך