אפרת אמיר

אמיר נולד בבית החולים בטבריה, בעת שהוריו היו חברים בקיבוץ גינוסר, אליו הגיעו כאשר עזבו זמנית את קבוצת "בארות". משפחת אפרת חזרה לקבוצה לאחר כ-3 שנים. אמיר הגיע לגדרה והצטרף אל הבנים הראשונים שכבר חיכו לו שם. כבן המחזור הראשון, בקבוצת "אשל", בילה את ילדותו בעיקר בחיק הטבע, ברפת בין הפרות, הסוסים והזרזירים. כשהגיע לגיל 16 החליט שלמד מספיק, ובחר לעבוד ברפת כעובד מן המניין. את שרותו הצבאי עבר בצנחנים. את מלחמת ששת הימים עשה בג'יפ של מוטה גור, כקשר. בזמן השרות הכיר את מרים בעת טיול בשדרות יהודית בת"א. עם סיום הצבא הביא את מרים לבארי ופה הקימו את ביתם. עם השנים נולדו להם 3 בנים: אמיתי, אבישי ואלון. אחרי הצבא, אמיר התקבל לעבודה בפלחה, עבד בכל הכלים החקלאיים ונהנה מכל רגע שהיה בחוץ, בשדות ובאוויר הפתוח. בתחילת שנות השמונים גוייס לעבודה בדפוס. בתחילה עבד על מכונת האיסוף, ומשם עבר אל צוות הנהגים, איתם עבד עד יומו האחרון. את אהבתו לחיות, הפך אמיר ל"מפעל חיים". בתחילה היתה זו פינת חי קטנה עם יונים ושלווים, שהקים בזיתים. אח"כ התמחה בגידול כלבים גזעיים, איתם הגיע להישגים ארציים מהראשונים במעלה. יחד עם זאת, המשיך במסירות רבה לגדל ולטפח את בני המשפחה. אמיתי ואבישי התחתנו, ונולדו הנכדים: אריאל, אפיק, אוריה ואיתן. את מסורת גידול הכלבים השריש בנכדתו הבכורה אריאל. עם השנים, אמיר רכש חברים רבים מקרב לקוחות הדפוס, ציבור מגדלי הכלבים ושותפיו הרבים לטיולים שעשה בארץ ובחו"ל. הכל בזכות טוב ליבו, חביבותו, בדיחותיו הבלתי נלאות ושמחת החיים שהשרה בכל מקום בו נכח. הליכתו הפתאומית של אמיר מאיתנו היא מכה קשה מנשוא, למשפחה, שנפרדה רק לפני 6 חודשים מהאב דוד, לחבריו הרבים ולקיבוץ בארי.

יהי זכרו ברוך