ערוסי יעל
יעל נולדה בקיבוץ משמר הנגב אשר גם הוא
עלה במוצאי יום כיפור 1946 יחד עם 11 הנקודות.
הוריה חוה ויוסף שטפר היו בין מקימיו.
היתה בת יחידה להוריה. אביה נולד
בגרמניה ואילו אמה נולדה בבלגיה. אמה היתה מורה לחינוך מיוחד ותלמידיה היו באים
אחר הצהריים לבית המשפחה ואירחו ליעל לחברה.
יעל התחנכה כבת קיבוץ חרוצה, אוהבת סדר
אכפתית ואחראית, תכונות שאפיינו אותה כל חייה.
את שירותה הצבאי עשתה כמדריכה בבית הספר
החקלאי "מקווה ישראל".
כשחזרה מהצבא עבדה במטבח בקיבוץ, למדה
את רזי הבישול ואף הצטיינה בו והייתה אהובה על כל חבריה לעבודה.
לאחר מכן יצאה לעבוד בקרן התק"ם
בתל אביב. שוב התגלתה כבחורה אחראית, בעלת "ראש גדול" יוזמת ואקטיבית
ועשתה את תפקידה ביעילות ובמקצועיות. היא נשארה בתפקידה זה בקרן התק"ם כעשרים
שנה!
יעל התברכה ביכולת להתחבר לאנשים והיו
לה חברות רבות בכל רחבי הארץ. היא הייתה בחורה פעילה ובעלת מרץ בלתי נדלה, והצליחה
ל"הדביק" את כל סביבתה באהבתה לקונצרטים, מחול, תאטרון, הרצאות וקולנוע.
יעל סיפרה כי אמה היתה זו שחינכה והדביקה אותה באהבתה לענפי האמנות. היא דרבנה
אותה לחוות, לחיות, וליהנות.
את יהודה הכירה בתיווכם של רוני ונועה
לוי שהיו בשליחות בצרפת ויעל הדריכה שם במחנה קיץ.
אבל הרומן הבשיל אחרי יותר מעשור
כשנפגשו שוב בתק"ם.
יעל ויהודה נישאו וקבעו את ביתם בבארי.
היתה זו אהבה מאוחרת בשלה ויציבה.
יעל הצליחה לרכוש את ליבם של בני המשפחה
כולם, היתה בה נתינה ללא תנאי במיוחד לנכדים שראתה בהם נכדיה לכל דבר, וגם הם
החזירו לה אהבה אין קץ.
ביתם של יהודה ויעל היה מטופח לעילא
והאסתטיקה המוקפדת ניכרת בכל חפץ ורהיט.
היה לה קשר חזק ועמוק לראומה וילדיה.
ראומה מספרת שהיא זכתה לקבל מיעל את חדוות החיים אהבת האמנות, והמסירות הגדולה לכל
בני המשפחה.
מחול מספרת: אהבנו לבוא לביתם של יהודה
ויעל, ויעל קיבלה אותנו תמיד במאור פנים, יצרה קשר חזק עם בתנו נוגה וחיזקה את
כולנו בתמיכתה ואהבתה.
כשיעל סיימה את עבודתה בתק"ם, חזרה
לבארי ועבדה במחסן הבגדים שנים רבות, ובתקופה מסוימת אף ניהלה אותו.
הייתה משכימה לעבוד ב- 4:00 לפנות בוקר,
מסיימת לעבוד ומתפנה לנסיעות לבילוי וצריכת תרבות בתל אביב. היו לה אנרגיות
ואופטימיות ברמות על .
תקופה מסוימת הייתה יעל אחראית על
מועדון לחבר ודאגה לטיפוחו.
לפני שנים אחדות התנדבה להיות אחראית על
בית הקברות, ויחד עם בעלי התפקידים הכינו מיפוי ותכנון חדש לבית הקברות.
הייתה חברת קיבוץ מן השורה, בת לדור
שהשתדל לתת לחברה מעצמו.
הדבר ניכר בהתנדבות למבצעי ניקיון ועזרה
בארגון חגי הקיבוץ, זו הייתה תרומתה.
היו לה המון קשרי חברות מחוץ לבארי –
מהעבודה בתק"ם, מטיולים בארץ ובחו"ל שנשמרו לאורך שנים.
יהודה מספר כי ליום הולדתה ה-60 התאספו
ובאו 100 חברים וחברות לחגוג עמה, חברות ששמרו איתה על קשר רציף לאורך השנים.
גם בבארי היתה מחוברת לחבורה גדולה של
נשים שאהבו אותה ונשאבו לפעילותיה הרבות ולנסיעותיה.
פרולה מספרת "למדתי ממנה ליהנות
מהחיים".
כשיעל חלתה לפני 3 שנים עטפו אותה
החברות ועזרו בטיפולה יחד עם המשפחה האוהבת במסירות רבה.
יעל עברה מספר ניתוחים ושמרה על
אופטימיות. לאחריהם חזרה לשלל פעילותיה בשמירה על כושר גופני, אכילת מזון בריא
ונסיעה להרצאות ומופעים.
יעל הייתה רעיה וסבתא אוהבת, חברה
נאמנה, ותאבת חיים.
יעל הלכה לעולמה הבוקר כשסביבה בני משפחתה
האוהבת.
יהי זכרה ברוך