גיטל דבל'ה (דב)

דבל'ה נולד ב-9.2.1924, בפְּלוּנג'אן, ליטא. בן זקונים ללייבה וגרשון. היו לו עוד חמישה אחים ואחיות. דבל'ה העיד על עצמו שהיה ילד שובב ופרוע. הוא למד 4 שנים ב"חיידר" (חדר) בפלונג'אן שבליטא. בבית דיברו אידיש ליטאית וברחוב - פולנית.

הוריו התגרשו כשהיה ילד קטן. אמו נשארה עם ששת הילדים ואביו עזב את הבית והקשר עימו נותק לחלוטין.

בליטא הוא גדל בבית עני וקשה יום. מצבה של המשפחה היה כה גרוע שגם בר מצווה לא הצליחו לחגוג לו. בזיכרונותיו לנכדים הוא אמר לא פעם: "האמת היא שאין לי הרבה זיכרונות מהילדות שלי; הייתה לי ילדות קשה. על מנת להתמודד עם הילדות הזו, לשרוד ולהתקדם בחיים, העדפתי לשכוח כמה שיותר מהילדות שלי ולא לעסוק בה יתר על המידה."

שניים מאחיו- יהודית והרצל היגרו לדרום אפריקה ואימו עלתה ארצה עם שתיים מאחיותיו כדי להכין את הקרקע ולהסתדר בארץ. דבל'ה ואחותו שלומית נשארו בבית דודתו ומגיל שלוש עשרה עבד באורווה ועזר באחזקת המשק החיות של הדודה. לאחר שלוש שנים אמו השיגה שני סרטיפיקטים עבור דבל'ה ואחותו, והם הפליגו באוניה איטלקית ועלו לארץ בגפם, בשנת 1939. לדבל'ה מלאו אז 15 שנה. בהגיעם הצטרפו לאמם שגרה בתל אביב.  בשנת 1941 דבל'ה הצטרף לנוער העובד ויצא להכשרה בקיבוץ אפיקים, לאחר מכן הקבוצה התאחדה עם הגרעין שיועד להקים קיבוץ בדרום-מזרח ים המלח. בינתיים ישב הגרעין בנווה איתמר ליד נתניה. בתקופה זו הכיר דובל'ה את פנינה ז"ל הם התאהבו והפכו להיות זוג.

דבל'ה נשלח  עם עוד מספר חברים מהגרעין לעבוד בסדום במסגרת פלוגת העבודה של הקיבוץ המאוחד. זו הייתה תקופה של עבודה קשה ומפרכת במפעל האשלג בים המלח, אך שכרה בצידה. לאחר מכן דבל'ה חזר לגרעין שישב עדיין בנווה איתמר.

כשרעיון הקמת הקיבוץ בדרום ים המלח בוטל, הוחלט על הקמתו של קיבוץ "קדמה" ליד קסטינה.

במוצאי יום הכיפורים תש"ז, אוקטובר 1946, עלו לקרקע י"א הנקודות, וקדמה הייתה הנקודה הצפונית ביותר. דבל'ה היה בין קבוצת החברים שנבחרו להשתתף ביום העלייה לקדמה ואילו פנינה נשארה בנווה איתמר. דבל'ה נקבע

כאחראי לשאיבת המים מהבאר שנחפרה ולהובלתם למחנה. המצב הביטחוני באזור החריף והקשה על החיים התקינים.

בינואר שנת 1949 פנינה ודבל'ה התחתנו בטקס צנוע, בצריף חדר האוכל של הקיבוץ, ורק שניים מבני משפחתם הצליחו להגיע ולחגוג עמם.

בשלהי 1949 נולדה הבת הבכורה חנה ואחריה נולדו עפרה ואילן. דבל'ה סיפר כי כאשר היה עובר בשעות היום ליד בתי הילדים, היה מתכופף כדי שילדיו לא יבחינו בו. באותם ימים חוקי החינוך המשותף היו כידוע נוקשים ביותר.

 המצב הכלכלי הקשה שפקד את קדמה ואשר לווה במשברים חברתיים הביא לכך שקדמה התפרקה סופית ב-1962.

בחודש יולי 1962 הגיעה לקיבוץ בארי קבוצת "הקדמאים", עליהם נמנו פנינה, דבל'ה והילדים. בתחילת דרכו בבארי עבד  בשרברבות, עבר לפלחה, משם לקיטור ולמכבסה, ובסוף שנותיו עבד במוסך ושם התמיד עד לפרישתו. דבל'ה היה איש עבודה מסור בכל רמ"ח אבריו. היה אדם צנוע ועניו. לא איש דברים.

בזיכרונותיו אומר דבל'ה: "בבארי מצאנו את הבית שלנו ואני מרגיש בבארי טוב יותר מכל המקומות שבהם חייתי.

מאז ומעולם הייתי איש של עשייה ושל עבודה, כך נהגתי בקדמה וכך נהגתי גם בבארי.

המעטתי מאד להשתתף בפעילות ציבורית מכל סוג שהוא בקיבוץ והעדפתי להתמקד בעשייה וביצירה היומיומית ובכך ראיתי את תרומתי לחברה ולביתי."

פנינה נפטרה לפני כשנה וחצי ודבל'ה המשיך את חייו בבארי מוקף בבני משפחתו.

היום מונה "השבט" שפנינה ודבל'ה הקימו לפני שבעים שנה לערך,  שלושה ילדים ובני זוגם, תשעה נכדים ועשרה נינים.

לסיום מסכת חייו, אין טוב מאשר לסכם כפי שדבל'ה בעצמו סיכם:

"כאשר אני מסתכל אחורה, מתחילת מסעי בפלונג'אן לפני למעלה מתשעים שנה, דרך קדמה וכלה בבארי, אין לי ספק שטוב לי בסך הכול. הצלחתי להקים משפחה גדולה, חלקם איתי בבארי וחלקם רחוקים ממני, אך עם כל שלושת הדורות יש לי קשר מצוין.

מצאתי את מקומי בבארי וטוב לי בקיבוץ בו הקמתי את ביתי."

נפטר ב-26.08.2017 והוא בן 93.

יהי זכרו ברוך