אלון רחל
-
01/05/1961 - 23/08/2016
רחל אלון ז"ל
אישה עם לב גדול
רחל נולדה באחד במאי 1961 בבואנוס איירס ארגנטינה, בשם לידיה ראקל אכנבליט.
בהגיעה לגיל ארבע החליטה המשפחה לעזוב את ארגנטינה וללכת בעקבות האח הגדול ויקטור אלון זכרו לברכה ולעלות לארץ ישראל. למסע יצאו הסבא והסבתא, ההורים בטי וגדעון אלון, האח התינוק רוני ורחל בת הארבע. עם הגעת המשפחה לקיבוץ בארי, עברתו את שם המשפחה לאלון ולידיה ראקל קיבלה את שמה החדש רחל. שפה חדשה החלה להיות מדוברת בבית משפחת אלון - העברית .
את ילדותה בילתה רחל בגן שקד, ועם עלייתה לכיתה א' הייתה חלק מקבוצת "שיטה". סיום לימודי התיכון, הביא עמו החלטה ערכית וכמו רבים מחבריה לכיתה שיצאו לשנת שירות, רחל החליטה להצטרף למאמץ ייהוד הגליל ועלתה למצפה צביה, מצפה שאך זה הוקם. עופר זוכר כיצד כל המשפחה התארגנה ועלתה לחגוג עם רחל את חג הפסח במעלה צביה.
בסיום פרק זה בחייה, רחל התגייסה לצבא ושרתה כאלחוטנית בסיירת שקד, שהוקמה מחדש. כבר אז זיהו מפקדיה את יכולותיה בתחום ניהול משרד ויחסי האנוש ועד מהרה שודרגה לתפקיד מנהלת לשכה.
עם סיום שירותה הצבאי, רחל, שלמדה הנהלת חשבונות, השתלבה במקצוע זה ועבדה בהנהלת החשבונות יחד עם רותה זכרה לברכה וציפי זורע.
בגיל 28 נישאה לארז, ולפרק זמן קצר עברה להתגורר בחמדיה. אסון שפקד את בארי החזיר את רחל לקיבוץ ולהנהלת החשבונות שם עבדה פרק זמן ארוך.
לימים נולדו שתי בנותיה, אביטל בשנת 1990 וכשנה אחריה בשנת 1991 צליל.
הייתה ברחל אהבה בלתי נגמרת לאביטל וצליל ועם פרידתה מארז, עשתה כל שיכלה על מנת ליצור בית חם, אוהב, אופטימי וערכי לבנות, והפכה לעמוד התווך של המשפחה המצומצמת והמורחבת כאחד. מסירות הלב, האהבה והנתינה באו לידי ביטוי ביחסה לבנותיה צליל ואביטל, לאחיה עופר, לקרובים ורחוקים כאחד ובאופן בו טיפלה במסירות באמה בטי לעת זקנתה.
אביטל וצליל היו כל עולמה של רחל, הקשר ביניהן היה עמוק ולדברי צליל "ידענו הכל, כל אחת על השנייה – הייתה ביננו הרמוניה משולשת" לאושר זה הצטרפו גם ביוטי שהלכה לעולמה, ולונה - שתי כלבות שהפכו חלק מהמשפחה המצומצמת.
רוחב ליבה של רחל ניכר היה בכל עיסוקיה. את עבודתה במזכירות בארי כולם פגשו, ואי אפשר היה לא להבחין בחיוך, ברוחב הלב, בנתינה, במסירות, הכל נעשה בנעימות ומתוך רצון עז להיטיב עם האנשים.
"התחביב שלה היה לעשות טוב לאנשים", כך אומרות הבנות. לא היה אדם שפנה וביקש ולא נענה, בסידור השולחנות לקראת החגים, בארגון של הלונה גל, בפניות פרטיות וציבוריות והכל בנעימות ובחיוך גדול.
רחל הייתה "מלכת היומון" , שלטה ברזי המחשב, ביכולת ההבעה בכתב ובעיצוב. לצד אלה העשירה את עצמה, למדה ללא הרף וקראה ספרי היסטוריה, מדע בדיוני, פנטסיה ומתח . עופר נזכר בימים בו בילו את חופשתם בתל אביב במרתון סרטים – רגעים של יחד ואהבה למרקע. וגם החלק הרוחני לא נפקד היא למדה רייקי, פתיחת קלפי טארט, והאומנותי בו שלחה יד בחומר.
ביום הולדתה החמישים רחל הכינה רשימת משאלות לעצמה ואחת מהן – לראות את בנותיה מתחתנות. החודש האחרון לחייה היה חודש מאושר, שהחל בטקס חלוקת מלגת הצטיינות לאביטל במסגרת לימודי ההוראה במכללת לוינסקי וסופו חתונת צליל ואלרז. כל מי שנכח בחתונה זוכר רחל יפה, זוהרת, קורנת, ואוהבת.
רחל השאירה חלל ענק בבארי בכלל, במזכירות בפרט ובעיקר בקרב בני משפחתה, אך מעל הכל השאירה מורשת של ערכים לבנותיה - משפחתיות, נתינה, אהבה, שמחה, אופטימיות, נועם. רבים מאלה באו לידי ביטוי במהלך שמונת השבועות בהם לא סרו אביטל וצליל ממיטתה של רחל, אהבו, טיפלו, התמסרו והיו מלאות תקוה ואופטימיות שתחזור הביתה בריאה ושלמה.
אנחנו חבריך בבארי נזכור אותך רחל כביום חתונת צליל – יפה, זוהרת וקורנת. נזכור את הנתינה, האופטימיות והאהבה האין סופית לזולת ולמשפחתך בעיקר. אשה עם לב גדול ונשמה יתרה.
יהי זכרה ברוך