רפופורט יהודית
יהודית נולדה בתל אביב. בת יחידה
להוריה זאב ודבורה אהוביה. אביה הגיע לבדו ארצה בגיל 13, החל את דרכו כחלוץ ופועל בגליל, וזכה לפגוש
את טרומפלדור. לאחר נישואיו לדבורה עבד לפרנסת המשפחה בעבודות שונות והאחרונה שבהן
הייתה ב"סולל בונה" . המשפחה הייתה חילונית. לא ביקרו בבית כנסת וימי
שבת וחג היו עבורם ימי מנוחה מעמל השבוע. בבית דיברו עברית, אלא אם ההורים רצו
לומר דבר מה שיהודית לא תבין, אז דיברו באידיש.
את האמצעים הדלים שלהם הקדישו לקניית פסנתר ליהודית ודאגו להשכלתה
המוזיקלית. בית הספר הראשון אליו נשלחה יהודית היה בית הספר הדתי "תלפיות
" וזאת על שום שהיה בקרבת ביתם. בנעוריה הייתה יהודית חברה בתנועת
"המחנות העולים". יהודית הייתה בכיתה י"א ולא הורשתה להתגייס לפלמ"ח
כשאר חבריה מכיוון שהייתה בת יחידה. יהודית מצאה את דרכה להכשרה ובעקבות הכרותה עם
גנוסיה הגיעה לבנימינה שם פגשה את זאב שהגיע אף הוא להכשרה בעקבות בודא. חתונתם של
יהודית וזאב נערכה בט"ו בשבט 1947 בתל אביב. היה חשש גדול שלא יוכלו לקיימה
בגלל העוצר שנהגו הבריטים להטיל, אך באותו ערב היה שקט, למרבה המזל, והחתונה
התקיימה בשמחה ובריקודים. בגדרה הקימה יהודית את גן הירק, אך עבדה כמו רוב החברות
בעיקר במשק בית אצל איכרי גדרה וגם כמטפלת לילדים שהחלו להיוולד בקבוצה. משום כך
"פיספסה" את ההשתתפות ביום העלייה לנחביר. במבצע להורדת מעפילי הספינה
" שבתאי לוז'ינסקי בחוף ניצנים השתתפה ולאחריו נעצרה ע"י הבריטים
והוחזקה במעצר במחנה צבאי זמן מה. בשנת 1949 נולדה הבת הבכורה תלמה ואחריה נועה ב- 1952ועומר ב-1954. יהודית הייתה
אקונומית , מחסנאית בגדי ילדים ועבדה כמטפלת ילדים. באמצע שנות החמישים נשלחה
ללמוד הוראה בסמינר הקיבוצים. ילדיה שהיו עדיין רכים בשנים זוכרים שהייתה חוזרת רק
בסופי שבוע, ואילו בימי החול הם היו נשרכים אחרי אבא העסוק בתפקידיו בשעות אחרי
הצהריים. יהודית הייתה מחנכת של כיתות – ערבה, צבר ורימון. לאחר שנות הוראה וחינוך
יצאה יהודית ללמוד בקורס ספרנות והפכה להיות ספרנית. היא הקימה את חדרי העיון
וכמנהג אותם ימים היו נכנסים למקום ביראת כבוד. יהודית טיפחה את אוסף הספרים
והייתה ספרנית קפדנית ודקדקנית.שמרה על ניקיון וסדר מופתי והתלמידים היו מצווים
להקפיד על כללי המקום. יהודית גם טיפחה את גינת צמחי הצל של הספרייה. גם גינתה
הפרטית הייתה מיוחדת ויפה והיו בה עציצים לרוב. היא גם הפליאה בסידורי הפרחים שלה
ובתחרויות עיצוב סידורי הפרחים המקומיות זכתה לא פעם במקומות הראשונים. נועה נזכרת
שגם בהיות בבית החולים תמיד התכופפה ותלשה עלים יבשים מהעציצים. ואכן, יהודית אהבה
אסטטיקה והייתה תמיד מטופחת. ביתה היה מטופח עד מאוד, מלא חפצי נוי ומזכרות. היה לה
אוסף עשיר של חנוכיות וחפצי אמנות. לנכדה יפתח אמרה: "כל מה שיפה הוא התחביב
שלי". יהודית הייתה דוברת עברית לעילא ולעילא , לא פעם הייתה מתקנת לבן שיחה
שדיבר בשגיאות. יהודית הייתה האחראית הראשונה של ארונות התצוגה שהיו בחדר האוכל.
היא התמסרה לתפקיד הזה בכל לב ומדי שבוע החליפה את המוצגים שהיו מעוצבים בטוב טעם.
יהודית וזאב היו זוג אוהב וצנוע, הגם שזאב היה המוביל יהודית תרמה את תרומתה ליחד
ולהרמוניה המיוחדת ביניהם. היו להם הרבה תחביבים משותפים. הם נהנו מהאזנה למוסיקה
קלאסית והיה להם מנוי לפילהרמונית. הם התענינו במיוחד בארכיאולוגיה וטיילו ברחבי
הארץ. הילדים זוכרים את הטיולים המשפחתיים לאתרי ארכיאולוגיה. הם גם אהבו להעניק
בנדיבות מתנות לבני המשפחה. עם התרחבות המשפחה כשהילדים התחתנו ונולדו הנכדים החלו
במסורת ארוחות השבת. למרות שלא היו בשלנים גדולים, היה המפגש המשפחתי סביב השולחן
עם השיחות והצחוקים להווי המשפחה.כשתלמה וג'ק החליטו לחיות בקנדה, למרות שהצעד
הכאיב ליהודית וזאב, הם קיבלו זאת בהבנה. הם נסעו לבקר בקנדה, נהנו מהאירוח ומהבילוי
עם הנכדים ובעיקר שמחו שהמצב הכלכלי שם שפיר.כשזאב לקה בליבו יהודית ליוותה אותו
וישבה לידו בבית החולים.עם זאת בשובו הביתה התנהג כאיש בריא ולא נזקק לטיפולה.
לפני יותר מעשור חלתה יהודית במחלת אלצהיימר האכזרית. עם התקדמות המחלה לא היה מנוס
מטיפול וליווי צמוד. המשפחה שידעה עד כמה יהודית אהבה את ביתה ופרטיותה כיבדה את
רצונה להישאר בבית. ילדיה, נכדיה וכל בני המשפחה שמרו איתה על קשר והתמידו לבקרה.
את משימת הטיפול עשתה בשנים האחרונות איילין, המלאכית הפיליפינית שעשתה זאת
במסירות ובנאמנות אין קץ. למשפחה אין מילים להודות לאיילין על מה שהייתה עבור
יהודית, וכן למערכת הרווחה ולצוות המרפאה שתמיד הושיטו יד, היו לעזר ולתמיכה, וגילו
הבנה לצרכים ולקשיים שהתעוררו. יהודית נפטרה אתמול בשקט בביתה. כל חייה הייתה אישה
צנועה, אינטליגנטית וסקרנית, אסטטית ומטופחת ובעיקר שמחה בחלקה. היא הייתה גאה
מאוד על שהייתה ממקימי בארי. היא הייתה שלמה והזדהתה עם מפעל חייה. למאיה נכדתה
שעשתה סרט על חייה אמרה בגאווה בלתי מוסתרת :"אני בניתי קיבוץ!" יהודית
נפטרה שבעת ימים ולה שלושה ילדים, ארבעה עשר נכדים ושני נינים. יהי זכרה ברוך.