חסר רכיב

זרובבל (בבל) לב

זרובבל (בבל) לב
-
13.10.1926 - 30.1.2021

 

 

בבל לב  ז"ל

נולד: 13.10.1926      נפטר: 30.1.2021

 

 

בבל היה בנם היחיד של יצחק וציפורה לב, יוצאי פלונסק שבפולין.  שמו – זרובבל – ניתן לו לכבוד מנהיג פועלי ציון שמאל.  כשהיה בן שנה, נענו הוריו לקריאת ראשי הישוב להתגייס לעזרת ישובי הגליל העליון, והתנדבו לסייע לכפר גלעדי. כשהגיעה שעתו של בבל להתחיל ללמוד בבית הספר, החליטו הוריו לחזור לתל אביב. האב היה פעיל בזרם הסוציאליסטי הרדיקלי של מפלגת פועלי ציון שמאל, עבד בדפוס המפלגה והיה מזכיר אגודת פועלי האפיה והמזון. האמא עבדה כתופרת והיתה המפרנסת העיקרית. לעיתים היה בבל הולך אליה בסיום הלימודים ומסייע לה בתפירת כפתורים. סבתא קריינדל, אמא של אמו, גרה איתם יחד מאז 1936, והיתה אחראית על האכלת הנסיך הקטן וטיפוחו.

באמצע שנות השלושים עברה המשפחה למעונות עובדים בגבעתיים, ובבל למד בבית החינוך לילדי עובדים ואחר כך בבית הספר המקצועי מקס פיין, במגמת חשמלאות. באחת מחופשות הקיץ נסע עם חבריו מסניף בורוכוב של הנוער העובד למחנה עבודה בקיבוץ גשר, והתאהב בחיי הקיבוץ. כשהודיע להוריו שהוא יוצא להכשרה במעוז חיים, זה נראה להם אסון משפחתי. עם השנים, הסתגלו לרעיון והיו מגיעים לבקר עם סלי פירות ועוגות. לימים, אמא של בבל עשתה את שנותיה האחרונות בקיבוץ.

ההכשרה במעוז נמשכה שנתיים. בבל היה אחד משליחי ההכשרה לחיפוש בנות, וכך התגלגל לחוות הלימוד החקלאית לבנות בפתח תקווה. שם מצא את חיהל'ה, ואמר: "זו היתה אהבה ממבט ראשון, נפלתי ברישתה, ומאז דרכינו לא נפרדו". מסלול ההגשמה עבר דרך קבוצת הסוקלים בכפר סאלד, עזרה לקיבוץ רביבים, מחנה ההכשרה בגדרה. בבל היה סדרן עבודה ומרכז המשק, וקיבל את אישור הקבוצה להתגייס לבריגדה היהודית של הצבא הבריטי. אלא שאז הסתבר שחיהל'ה בהריון, ויש לארגן את החיים בהתאם. בקיבוץ עדיין אין ילדים, והזוג הצעיר – רק בני 17 – חוזרים לתל אביב, מתחתנים וגרים אצל ההורים. רק אחרי שהחברים בנחביר וגדרה מבינים מה קרה, הם מארגנים משלחת ומחזירים את הזוג האובד. עמירי נולד במאי 1945 והוא הילד הראשון של הקבוצה. החברים בסדום מברכים "להולדת בכורכם בכורנו, מביא הניצחון והשלום. נזכה לגדלו ולחנכו ברוח העבודה והמסירות לעמו". עמירי הוא הילד של הקיבוץ. להורים אסור לבקר בשעות העבודה, וכשהוא מגיע לחדר ההורים אחרי הצהריים, הוא ילד השעשועים של כולם. בבל אחראי על הנשק, והוא גם איש השיווק של המפעל הקטן לייצור תיקים מברזנט. כשהמפעל נסגר, הוא עובד כנוטר ומשתתף גם במבצע הורדת המעפילים מהאניה שבתאי לוז'ינסקי.

רן עוד מספיק להיוולד בגדרה, תמר ואורנה נולדו כבר בנקודה החדשה בבארי. בבל היה החשמלאי הראשון של הקיבוץ, וחיבר את הצריפים לרשת החשמל. כשהתחילו לחשוב על תעשייה, עלה הרעיון של בית דפוס. חברים נשלחו להכשרה מקצועית: לזר ויוקי בהדפסה, אבנר בכריכיה, בבל בהנהלת חשבונות בדפוס אריאלי בתל אביב. ב-1952 בבל נבחר לנהל את הדפוס. הוא ממשיך בשרשרת תפקידי ניהול: מרכז משק, קדנציה שניה של מנהל דפוס, ריכוז עבודה, ועדת משק של הקיבוץ המאוחד, ריכוז פרויקט הקמת חדר האוכל החדש – פרויקט שהסב לו גאווה ונחת כל פעם מחדש, ובין לבין – גם תפקיד קצר ומפתיע בניהול הגיל הרך והגנים. במשך שנים רבות היה חבר בועדת משק ובהנהלת הדפוס, ועבד בהנהלת החשבונות 35 שנים, עד גיל 80.

בבל היה איש סקרן ורחב אופקים, אך סגור ומופנם גם בחוג המשפחה. כאלה היו גם תחביביו: פתרון תשבצים, איסוף בולים ומטבעות. חיהל'ה דאגה לכל העניינים האחרים. המשיכה לטפל בו כאילו היה נסיך, ובכל בוקר הכינה לו ליד המיטה בגדים מתאימים. בבל אהב לטייל בחוץ עם הילדים, לרוץ ולקחת אותם על הכתפיים. יחד היו מחפשים תולעים כדי לפנק את דגי האקווריום המשפחתי. הוא מיעט לדבר, אך היה לו הומור שקט ועוקצני. רק בשנים האחרונות הפתיע את בני המשפחה בפתיחות שלא הכירו, והיה שר בקול שירי תנועות הנוער. כששאלו אותו מה שלומו, היה משיב: "הכל בסדר, חוץ מהגיל..."

בבל וחיהל'ה ראו את הנולד, ועם השיפוץ הראשון של הבית הכינו מקום למטפלת. לפני שבע שנים הגיעה אליהם שייבי והפכה לחלק מהמשפחה. חיהל'ה נפטרה ב-2017, ושייבי המשיכה לטפל בבבל במסירות גדולה. נוצר ביניהם קשר מיוחד. בערב לפני שנפטר, הספיקו לחגוג לשייבי יום הולדת רב משתתפים. מספר שעות לאחר מכן, ביקש להחזיק את ידה ונשם את נשימתו האחרונה.

בבל אהב מאד את הקיבוץ והיה גאה בו. בראיון לקראת הספר "שיחת קיבוץ", הוא אומר: " את טבע האדם אי–אפשר לשנות. אבל עשינו עם אותו אדם משהו יותר יפה, יותר טוב, אפילו יותר כלכלי. זה דבר מופלא בעיני איך אנשים רגילים, כמו כל אדם ישראל, הצליחו בלהט אמונתם להקים חברה שיתופית–שוויונית וגם משק מפואר. על–ידי נכונות לוויתור על מאוויים אישיים, בתנאי מחסור קשים, בעשר האצבעות ממש, הקמנו קיבוץ לתפארת. כשאני מסתכל לאחור אני רואה שיצא הרבה יותר ממה שחשבנו – גם הקיבוץ, גם המשפחה, ויש לי הרגשה שהשגנו הרבה יותר ממה שחלמנו להשיג".

בבל זכה בארבעה ילדים, 11 נכדים, ו-11 נינים.                                                           יהי זכרו ברוך.


חסר רכיב