חסר רכיב

אברהם (בוריס) בר-סיני

אברהם (בוריס) בר-סיני
-
8.7.1924 - 17.11.2020

גרשון בוריסוניק ושושנה זלצר גדלו במושבות היהודיות החקלאיות של חבל חרסון שבאוקראינה, והיו חברים בתנועת הנוער "החלוץ". כרבים מאנשי העליה השלישית, יצאו בעגלות עם גלגלי עץ ונסעו על דרכי העפר בואכה איסטנבול, ומשם הפליגו באנייה עד חיפה. בשנים הראשונות גרו באוהל בחצר ביתו של מר חינסון בנוה שאנן. המיטה הראשונה של אברהם, בנם הבכור, הייתה פיילה של כביסה. לימים, גרשון התקבל לעבודה כבונה כבשנים בבית החרושת נשר, והמשפחה הצעירה עברה לשכונת הפועלים של המפעל. שם נולד אחיו דוד.

אברהם למד בתיכון מקצועי שליד הטכניון, במגמת נגרות. כמקובל בין ילדי השכונה, הצטרף לתנועת הנוער העובד. בגיל 17 יצא למחנה עבודה ברמת הכובש, והתאהב בחיי הקיבוץ. שנה קודם לכן, התחיל הרומן שלו עם מרים אקשטיין. משם ואילך הייתה הדרך ברורה: קיבוץ, ומרים. "הפכתי תוך זמן קצר כולי לאידיאליסט", העיד על עצמו בספר "שיחת קיבוץ". למעלה משישים שנות נישואין העידו עליו שהיה גם רומנטיקן.

קבוצת הנוער העובד מנשר מנתה 50 חברים ואחרי שנת הכשרה בקיבוץ מעוז חיים נחשבו לגרעין מגובש. על כן הוחלט בקיבוץ המאוחד לייעד אותם להתיישבות ולצרף אליהם חברים נוספים. הגרעין עבר לכפר סאלד ושם הצטרפו אליו עוד חברים מנשר. כמזכיר הגרעין של הנוער העובד, בוריס היה ממובילי האיחוד עם קבוצת הצופים. אחרי האיחוד, התרבו החברים בשם אברהם, ונוצר הצורך למצוא כינויים שיבדילו ביניהם. אברהם בוריסוניק הופך לבוריס. הוא הנגר ומזכיר הפנים של הגרעין המאוחד "בארות" שעובר למחנה בגדרה. איכרי המושבה נוטים להעסיק פועלים ערבים, ובוריס יוצא לשכנע אותם בחשיבות "כיבוש העבודה".

שני הבנים הראשונים, אודי ויורם, נולדים בגדרה. יוספי וגדעון נולדים כבר בנקודת הקבע בבארי. בוריס הוא אב נלהב, קצת ילד בעצמו. הוא בונה צעצועי עץ ומתכת, קביים, סביבון מעופרת יצוקה, פנס קסם לגן. הוא מטפל בארבעת הילדים כשמרים יוצאת ללימודי אחיות ומגיעה הביתה רק אחת לשלושה שבועות. באותה תקופה הוא מגלה את פלאי האסטרונומיה, ובמשך שנתיים מלטש עדשות זכוכית ובונה טלסקופ. הוא בונה צריף מיוחד עם גג נפתח, שישמש כמצפה כוכבים, ומקים חוג אסטרונומיה.

כנגר, היה בוריס בין 30 המאושרים שזכו להשתתף בליל העליה על הקרקע של יא' הנקודות. הוא חילק את זמנו בין נחביר לגדרה, ועם המעבר לנקודת הקבע היה אחראי על בניית הצריפים וסככות הענפים. בוריס ריכז את ענף הנגריה שנים רבות. בנוסף לעבודות פנימיות כמו דלתות וחלונות או רהיטים לחברים, בנו בנגריה צריפים טרומיים, ובתי שימוש ולולים טבולים בקרבונולאום למושבים בסביבה. במקביל ולפעמים לסירוגין הוא נושא בתפקידים חברתיים רבים ומגוונים: מזכיר, גזבר, מרכז מטבח, מרכז ועדת חברה, וכמובן – פעיל בתהלוכות אחד במאי ובהתארגנות המפלגתית בבחירות לכנסת. גם בשדה התרבות יש לו מה לתרום: הוא מנצח על מקהלת ילדים, מקים תזמורת מנדולינות, שר במקהלה של בארי ובמקהלה המקובצת, ומנגן בתזמורת כלי הפריטה של בוגרי שפייה. שר ומנגן וכותב מלים לפזמונים בשורה של להקות מקומיות: להקת העץ, הכובע האדום, הרביעייה הקולית. בוריס אוהב להופיע במערכונים שכתב לחגי המשק, לפורים, לחתונות ולערבי תרבות. הוא קוסם חובב שעורך הופעות לילדי בארי, ולומד להופיע עם בובה ולדבר מהבטן. הוא מלמד מתימטיקה, נגרות וכלכלה מרכסיסטית בבית הספר המקומי, ומחנך של כיתות תאנה, הדס, שיבולים, גפן, רותם ושיטה. בין לבין למד בקורס הדו שנתי באפעל, טיפל במסירות בהוריו שהגיעו לקיבוץ בערוב ימיהם, השלים תואר ראשון במתימטיקה וכלכלה באוניברסיטת בן גוריון, ועבד בארכיון של יד טבנקין. אחרי הפנסיה, התנדב לעבוד בארכיון של בארי.  במשך שלוש שנים שקד עם יגאל וסמדר זורע על הפקת הספר "דברי ערך", אוסף נוסטלגי של מונחים וביטויים המתארים את חמישים השנים הראשונות של בארי.

בין גיל 75 ל-80 בוריס פנה לאפיק חדש: על גב הביצורים הבריטיים ממלחמת העולם השניה הוא מקים מיצגים שהם אנדרטאות זוטא לאמצעי ייצור שעבר זמנם: גרוטאות ברזל, תמוכות המטעים, עמודי החשמל הישנים וצינורות ההשקיה של הפלחה. באותה רוח של כבוד וחיוך הוא כותב ליומון סידרה של "פכים קטנים", תולדות צריפים ומקומות ותהליכים מינוריים בשולי ההיסטוריה המפוארת של הקיבוץ.

במבט לאחור, העיד בוריס על עצמו: "בלי כל ספק הייתי חוזר על השנים הראשונות. הרגשה של עשייה ושל שותפות בעשייה. שמח שזכיתי לחיות את התקופה הזו ככה."  הוא נשאר מאמין נלהב בסוציאליזם, בקיבוץ גדול וגדל, בכוחה של היצירה המשותפת. כך זכה להרמוניה מפתיעה בין האידאולוגיה לחיי היומיום, בין צרכי הכלל ונטיותיו האישיות, בין הקיבוץ למשפחה, ובין הרצינות להומור.

את השנים הקשות בלי מרים עבר בעזרת שרי. הוא קיבל בהשלמה את תלאות הזקנה, ושמר על תכונותיו מימים ימימה: חלוץ שמח בחלקו ואופטימי ללא תקנה. בגיל 96 נפטר בביתו, בקיבוץ שהיה מפעל חייו.

לבוריס ומרים 4 בנים, 13 נכדים, 25 נינים.

יהי זכרו ברוך

חסר רכיב