כרמלה צמח
-
30.1.1932 - 5.12.2019
כרמלה נולדה בט"ו בשבט, שנת 1932 , הבת הצעירה אחרי יצחק, יחזקאל ועליזה. אביה אברהם עסק בנגרות ואמה,
מסעודה, הייתה עקרת בית. המשפחה גרה בבגדד, בשכונה מעורבת של יהודים וערבים, וכרמלה למדה בבי"ס עממי
עד כיתה ו'. אז, בחג השבועות, שנת 1941 , פרצו הפרעות, ה"פרהוד". בני משפחתה של כרמלה נעלו את הבית, חסמו
את הדלת ברהיטים כבדים. הילדים הסתתרו והאב עמד במדרגות, עם שברייה בידו. מבחוץ נשמעו קולות ההמון,
שלא הצליח לפרוץ לתוך הבית. למחרת השכנים הערבים הציעו לבני המשפחה לבוא לביתם, כדי שיהיו מוגנים
יותר.
בעקבות הפרעות עברה המשפחה לבצרה וגרה אצל הדוד במשך שלושה חודשים. כשחזרו לבגדד עדיין היה מצב
מתוח ומסוכן, וכרמלה נאלצה להפסיק את הלימודים בבית הספר. בהמשך, הצטרפה לתנועת ה"חלוץ" בבגדד, ושם
למדה, כולל לימודי עברית. החברות בתנועה הציונית הייתה מחתרתית וסיכנה גם את המשפחות. כרמלה וחברותיה
נהגו להחביא את המחברות מתחת לבגדים, והשיעורים התקיימו בכל פעם בבית אחר. כרמלה שמרה את הסוד
מפני אביה, אבל אחיה ידעו על חברותה בתנועה.
בסביבות גיל 18 החליטה כרמלה יחד עם שתיים מחברותיה לעלות לארץ ישראל, מסע רב הרפתקאות שכמעט
הסתיים באסון. הבנות התחפשו לערביות, עצרו נהגים שנסעו לכיוון אירן ושיחדו אותם כדי שיקחו אותם לגבול.
בגבול נעצרו ונלקחו לחקירה בבית הסוהר. כרמלה לעסה ובלעה את הפתק שהיה כתוב עליו "בית אורן", הקיבוץ
אליו היתה אמורה להגיע. הבנות סיפרו לחוקרים שהן רוצות להגיע לטהרן כדי להתחתן. לאחר כחודש בבית הסוהר
שוחררו בערבות עד למשפט. כרמלה היתה נחושה לברוח שוב, למרות האזהרות שיתלו אותה אם תתפס שנית.
כך ארע שכרמלה הצטרפה לקבוצה של 23 אנשים שארגנה תנועת החלוץ. הפעם גנבו את הגבול בהליכה בת יומיים
דרך ההרים המושלגים, בליווי מדריכים כורדיים. מנקודת הגבול נסעו במשאית אל מחנה המעבר, אליו הגיעו
תשושים מעייפות, מצמא ורעב. לאחר חודש הועברו לטהרן, ושם המתינו בתור לעלות על מטוס ולהגיע לארץ
ישראל. סיפורי הדרך הדרמטיים מוכרים היטב לכל הילדים והנכדים.
ב- 1950 הגיעה כרמלה למחנה העולים "שער העלייה", ליד חיפה. כרמלה ביקשה להגיע לקיבוץ בית אורן. בינתיים
התברר שאחותה עליזה נמצאת בקיבוץ יגור, וכרמלה עברה לשם. כשהתגייסה לצבא, צורפה לגרעין נח"ל והגיעה
לקיבוץ בארי. בני הגרעין הגיעו מאוחר יותר, ואיתם יעקב. הזוג התחתן ונשאר בבארי. כאן נולדו שלושת הילדים:
דורון, חן ורונן. כרמלה עבדה במקומות שונים: במטבח, בבישול, בטיפול בילדים, בסידור עבודה, ובמקום שאהבה
יותר מכל - המתפרה. כרמלה היתה תופרת סלונית מעולה. ידעה לשרטט גזרות באופן מושלם, לחשב בראש את
כמות הבד הנדרשת, ולתפור בגדים יפהפיים ומוקפדים. גם לאחר שסיימה את עבודתה במתפרה המשיכה לעבוד
במחסן בגדים, לאחר מכן התמידה להגיע לתעסוקה בבית איריס וביובלי גיל.
כרמלה אהבה את הקיבוץ, אך המשפחה היתה עיקר עולמה. כרמלה התקשתה לקבל את המסגרות הנוקשות של
פעם. בניגוד לאופנה המקומית, אהבה ללבוש שמלות שתפרה לעצמה, שמרה על ציפורניים מטופחות עם לק, ולבשה
קומבניזון במקום גופיה. משאריות בד שקיבלה מדודה של יעקב תפרה לחן שמלות שמותר היה ללכת איתן רק
בחופשות שמחוץ לקיבוץ. הלינה המשותפת היתה לה קשה, ולא היו מאושרים ממנה ומדורון כשעבדה כמטפלת של
כתת שיבולים בצאתם מהגן. כרמלה אהבה לבשל גם כשלא היה כלום בחדרים. ריח ריבת קליפות פרי הדר, ומרק
הצ'ורבה שהכינה מהפרגיות ה"פצלוחיות" עדיין שמור אצל דורון. סירי הקובה יחד עם כל שאר התבשילים, היו
מרכז הארוחות המשפחתיות.
הבית של כרמלה ויעקב היה גם הבית של הנכדים. הם אהבו לבוא לשם תמיד, ובמיוחד לפינוקים של שבת בבוקר ,
שמגיעים אליהם עם פיג'מה. כרמלה אהבה את המסגרת המשפחתית ותמיד דאגה לפנק את כולם במטעמיה. הניחה
3 ילדים, 8 נכדים, ו- 5 נינים.
יהי זכרה ברוך.
