דליה לוי
דליה נולדה לפני 76 שנים בדיוק, בת
זקונים לאשתי ודוד אפרת, ממייסדי הקיבוץ, ואחות לאמיר ז"ל ולנורית, תיבדל
לחיים ארוכים.
בילדותה אהבה חיות ובילתה את רוב זמנה עם אחיה ברפת. בגן כלנית
טיפלה בה הגננת חסידה, ביסודי התחנכה
אצל יהודית רפופורט ובחטיבת הביניים אצל שרי אלדן. דליה הייתה גאה להשתייך לכיתת
ערבה, כיתה קטנה ומגובשת שכללה שנים עשר ילדים בלבד.
חבריה לכיתה מספרים כי דליה תמיד הייתה שמחה ואופטימית, אהבה אנשים
ובעלי חיים, ואף נהגה לאסוף חתולים נטושים אל חדרה עוד בהיותה נערה. הייתה בולעת
ספרים, משאילה מהספריה ארבעה בכל פעם ומסיימת במהירות. הקריאה המרובה וסקרנותה
הטבעית גרמו לכך שהיה לה ידע רב בתחומים רבים. כשהייתה בת 14 "שמה עין"
על מאיר בן ה-17, שהגיע לבארי שלוש שנים קודם לכן והצטרף לכיתת שלהבת. בעקשנות
אופיינית דאגה שגם הוא ישים לב אליה.
במהלך מלחמת ההתשה התגייסה לצבא ושירתה בפיקוד דרום. בשנת 1969
דליה ומאיר נישאו, ועם יכולת ההקשבה המיוחדת שלה, דליה נכנסה ללב המשפחה של מאיר
ובמהירות הכירה את הסיפורים המשפחתיים טוב ממנו. ב-1970 נולד בנם הבכור עמירם,
וכשהיה בן עשרה חודשים עברו לקיבוץ אילות למשך שנה, במסגרת העזרה לקיבוצים צעירים.
לאחר שלוש שנים נולד מורן, כעבור שלוש שנים נוספות נולד דור וב-1984 נולד גדי, בן
הזקונים.
הילדים מספרים כי דליה הייתה אמא חמה ומשקיעה. תמיד בישלה להם
מטעמים ודאגה שלא יחסר להם דבר. במיוחד זכורים המאכלים שדאגה לארוז לנסיעות, לים
ולבריכה. אהבה ודאגה לבית, ברוחב לב ובמסירות.
הרקמה האנושית של הקיבוץ הייתה מבחינתה המשך ישיר של הבית והיא
הרגישה אחריות גדולה כלפי הסובבים אותה. היא הייתה הולכת לאסיפות הקיבוץ בערבים
וחוזרת זמן רב אחרי שהסתיימו, כיוון שהייתה משוחחת בשבילים עם כל מי שפגשה. היה לה
חשוב שאף נפש לא תיזנח.
תקופה משמעותית מחייה עבדה כמטפלת בכיתות היסודי והנעורים, והייתה
אהובה על הילדים מאוד. ילדיה מספרים כי כפי שאהבה אותם, אהבה גם את כל הילדים בהם
טיפלה, ונהגה בילדי כיתת יערה כבילדיה. במהלך השנים למדה קונדיטוריה, הפליאה
באפיית עוגות לכל מי שחפץ והכינה עוגות לנאות בארי בכל סוף שבוע. היא עבדה לתקופה
בבישול, ריכזה את מחסן הבגדים, ולקראת הפנסיה עבדה גם בדפוס. כפנסיונרית הרשימה את
כולם בעבודותיה בבית איריס.
קשה להסביר במילים כמה מאיר אהב את דליה וכמה דאג לה לאורך 57 שנות
נישואיהם. לפני שבע שנים אובחנה אצל דליה מחלת הסרטן. מאיר היה מגיע לכל בתי
החולים בארץ ואומר בקול למזכירות הרפואיות: "אתם יודעים מי זו? שף קונדיטור
דליה לוי!". כך דאג שתקבל את התורים המהירים ביותר ואת הטיפול הכי טוב שאפשר.
תמיד היה לצידה. לין הצטרפה למשפחה וטיפלה גם היא בדליה במסירות רבה. היא הייתה
לדליה כבת ונקשרה אליה בכל נימי נפשה.
דליה התמודדה עם מחלתה באופטימיות ובאומץ שאפיינו אותה. היא המשיכה
לטפל באופן מסור באחד עשר נכדיה, התמידה בפעילות גופנית והמשיכה להיות הלב הפועם
של הבית והמשפחה, עם ההומור האופייני, הצחוק וראיית הטוב.
לפני כשלושה חודשים מצבה התדרדר ומשפחתה עטפה אותה גם במהלך האשפוז
הארוך בבית החולים. דליה השאירה אחריה משפחה גדולה ואוהבת, ואת צחוקה המתגלגל
בשבילים.
יהי זכרה ברוך.
