אריק מור
אריק נולד בקיץ 1971, בקרית ביאליק, בן שלישי לרנטה ושבתאי מררו, אח
לזאביק ויוני.
אימו רנטה, ג'יני, הגיע לארץ כתינוקת ניצולת שואה מבולגריה. אביו שבתאי
עלה מרומניה. המשפחה הצעירה גרה בקרית ביאליק, והתמודדה עם קשיים כלכליים ואחרים.
כשאריק היה בן חמש, ההורים התגרשו ואריק נשלח לפנימייה בקיבוץ עברון. אחרי זמן מה
חזר לבית אימו. כשמלאו לאריק 13, הספיק
לעלות לתורה עם אביו בבית כנסת, וזמן קצר לאחר מכן אביו נהרג בתאונת עבודה.
באותו הזמן התגלתה אצל האם מחלת ניוון שרירים ALS ומצבה
הדרדר בהדרגה. אריק טיפל בה במסירות רבה. בגיל 16 בסיוע אביה של אפרת גיסתו, הגיע
אריק לבארי. הוא הצטרף לכיתת צלף, ואומץ אצל מתי ועמיר וייס. המטפלות, פנינה אבני
ושרה פישביין, מספרות שהיה ילד טוב ונעים
הליכות, כזה שלא "עושה צרות". הן אהבו אותו במיוחד ושמרו אתו על קשר חם
ואוהב לאורך כל השנים.
אריק התגייס כלוחם בנח"ל בגדוד 50, ובמסגרת גרעין אשליה
עשה של'ת בבארי. לקראת סוף השירות הצבאי נפטרה אימו. עם שחרורו
מצה"ל בחר אריק לחזור לבארי ומיד לאחר מכן התקבל לחברות. בהמשך יצא לשנת
חופש, ובמהלך תקופה זו עבד באבטחת אישים, התנדב במד"א ועשה קורס נהגי אמבולנס.
כשחזר לבארי, היה שנים ארוכות נהג
האמבולנס של בארי.
עם חזרתו לקיבוץ, שובץ אריק לעבודה בדפוס, על מכונת המעטפית. בשעות הפנאי
פתח קבוצת כושר כהכנה לצבא, פעילות שכונתה "אריק מור עושה טרור", ותועדה
בסרט הומוריסטי.
הפגישה הראשונה עם עינת התרחשה על המרפסת של צ'יקו ואביגיל. אריק היה בן
28, ושידוך עם "האחות הקטנה" של דנה לא נראה לו מתאים. אבל אחרי שנה
נפגשו שוב במסיבה בבארי. עינת התקבלה
לעבודה במחלבה ומאז לא נפרדו. החתונה נערכה בנהריה, שלושה חודשים אחרי החתונה של
דנה ואבידע.
אריק יצא לקורס קב"טים של משרד הביטחון. הוא עבד במשרדי הממשלה בבאר
שבע, תחילה כסגן קב"ט, ואחר כך כחוקר
במחלקת עובדים זרים. בינתיים נולדו שלושת הבנים: עדי, לוטם וסיון. אריק היה אבא
גאה ומסור מאוד.
אחרי שנים של עבודת חוץ, אריק חזר לעבוד בקיבוץ ועד מהרה לקח על עצמו את
תפקיד הרבש"צ. הוא מילא את התפקיד במשך 10 שנים רצופות, במהלכן זכה פעמיים
בתואר רבש"ץ מצטיין אוגדתי.
במרץ 2019 אובחן כחולה ALS. אריק הכיר היטב את המהלך הצפוי, לכן החליט לפרוש מתפקידו.
המשפחה כולה, וכמובן דנה ואבידע התגייסו לעזרה. החברים הקרובים, ובראשם
חן אבן וחגי אבני, דאגו למצב הרוח ולפינוקים, ולטיפוח הגינה. נוצרה קבוצת
"תומכי הלחימה של עדי" שדאגו ללוות אותו לאורך השירות הצבאי. ערן אבני
העביר בשידור חי את טכסי סיום הקורסים הצבאיים של עדי, כאשר אריק כבר לא יכול היה
להשתתף בהם. ערה כץ הקימה קבוצת נשים
שנקראה "המלאכיות של אריק", והן דאגו לבקר ולהביא פינוקים טעימים ומחממי
לב מדי יום שישי, עד יומו האחרון של אריק.
בשביעי באוקטובר, עינת והילדים הכניסו את אריק לממד בקושי רב. מיד כשנעלו
את הדלת נשמע בבית פיצוץ. מחבלים ובוזזים הסתובבו בבית שעות ארוכות, השחיתו ובזזו.
עינת יצרה קשר עם אנשי השייטת בבקשה לפנות אותם. בעשר בלילה הגיעו חיילים ופינו את
הילדים. אחרי שעתיים הגיע נדב בכר עם קבוצת חיילים נוספת, והם ליוו את עינת ואריק
בהליכה עד לתמרור, ומשם לנתיבות. בנסיבות שנוצרו, אריק ועינת התפנו לקיבוץ רמת
יוחנן. הם התקבלו באהבה ורוחב לב, וזכו לטיפול ועזרה מסורה. בנובמבר 2024 בשלו
התנאים לחזור לבארי, בשכונה הזמנית בחצרים.
בחצרים אריק היה שליח של אור. הוא נתן הזדמנות לקהילת בארי להיפרד, ולקבל
את מהלך החיים כמו שהוא.
אריק סיים את חייו בביתו עטוף במשפחה וחברים שחיבקו, ליטפו, בירכו ושיחררו.
יהי זכרו ברוך.
