יוסל'ה כפרי
יוסל'ה
היה הילד השלישי של נפתלי ורחל כפרי, שנפגשו בגדוד העבודה. אחותו שרה היתה גדולה
ממנו בשמונה שנים, והיה ביניהם אח נוסף שנפטר בינקותו. המשפחה הצעירה גרה ברחוב
בוגרשוב בתל אביב. כשיוסל'ה היה בן 4, עברו לחולון. כבר בגן נפגש עם ציקי קריצמן,
והתאומות צפרירה וחדוה. הם למדו בבית חינוך שהיה שייך לזרם העובדים. בגיל 13
הצטרפו לנוער העובד, ושנה אחר כך כבר היו קשרים של ההגנה, בהתארגנות לקראת מלחמת
השחרור. הפעילות התנועתית הובילה אותם, יחד עם סניפים נוספים של התנועה, להקים את
הכשרת "במעלה". הקבוצה מנתה
בשיאה 50 חברים, הגיעה לבארי במרץ 1950, והשפיעה בדרכה הייחודית על התפתחותו של
הקיבוץ הצעיר.
יוסל'ה
היה בן 17 כשהגיע לבארי. הוא התגייס לצה"ל 3 חודשים אחרי חברי ההכשרה, ויצא
לבדו לטירונות. לא עבר זמן רב ולפתע הצטרפו אליו 15 מחברי הגרעין שגוייסו לפניו,
כי קיבלו עונש לעשות את הטירונות מחדש. יוסל'ה סיפר שהחבר'ה חסכו תלושים צבאיים,
כדי לקנות מצרכים וממתקים לילדי בארי, שהיתה במצב כלכלי קשה.
אחרי
השחרור עבד יוסל'ה קצת כחצרן, קצת בחזיריה עם סבא גרוסמן, קצת כפועל בניין, ואחרי מבצע "קדש"
סודר לעבודה בדפוס. בדפוס המשיך לעבוד ברציפות עד השביעי באוקטובר, למעט השנים בהן
נבחר להיות סדרן עבודה או אקונום. רוב השנים עברו בלי דרמות מיוחדות. בגיל 24
התחתן עם דבורהל'ה, חברתו להכשרה. הילדים
ורד, הגר ורן גדלו בעידן הלינה המשותפת, ושעות הבילוי המשפחתי היו
מצומצמות. באים לחדר אחרי הצהריים, יש תה ועוגיות שהכין אבא יוסל'ה מבצק פריך,
גרעיני חמניות או אבטיח שקלה בתנור הביתי, או
לדר שהכין עם דבורהל'ה ממשמשים שנקטפו במטע. דברים פשוטים. הילדים קיבלו
אופניים רק בשנת בר המצווה, ויוסל'ה עזר להם ללמוד לרכב. הכי נחשב: יוסל'ה היה אחד המפעילים של המקרנה בחדר האוכל, בתקופה
שהקרינו בו סרטים. ותמיד היה שר. זה התחיל במקהלת בית הספר, נמשך במקהלה של קן
התנועה, וכמובן במקהלת בארי בה השתתף יחד עם דבורהל'ה. חבורת במעלה היתה ידועה
בערבי השירה שלה, אבל אצל יוסל'ה זה היה כל יום, כל היום. "אני אוהב לשיר
ולא יכול בלי לשיר. אני מזמר לעצמי" אמר. המילים, המנגינה, והשפם
המיתולוגי היו סימני ההיכר שלו על שבילי
הקיבוץ. שירי ארץ ישראל היפה היו נחמתו גם בשנים הקשות והארוכות שסעד את דבורלה
במחלתה.
יוסל'ה
היה חובב ספורט. בצעירותו היה שחקן כדורסל בקבוצה המקומית, והיה בלם בקבוצת
הכדורגל כשעוד היתה לבארי קבוצה בליגה ג'.
בגיל 46 עזב את הכדורגל לטובת
הליכה ורכיבה באופני שטח. יוסל'ה התמיד לרכב על אופניים עד אחרי גיל 80. בתחום זה
זכה לגביעי הצטיינות של כבוד: גביע למשתתף הכי מבוגר, או מקום ראשון במקצה לגיל שלו – מקצה שהיה היחיד
שהשתתף בו.. היו לו, כמובן, גם תחביבים לא מוגבלים בגיל: איסוף שעוני יד, איסוף
אולרים, ופתירת תשבצים בעיתונים שהיה קורא באדיקות.
יוסל'ה
התמיד לעבוד בדפוס גם אחרי שנזקק לליווי. ואז הגיע השבעה באוקטובר. יוסל'ה והמטפלת
נכנסו לממד בשש וחצי בבוקר. רן, ורד והגר שמרו איתם על קשר טלפוני. בעשר וחצי
בבוקר נכנסו מחבלים לבית משפחתו של רן. רן, בת זוגו יולה והבן ארתור יצאו מחלון
הממד, הסתתרו במבנים שונים עד שהגיעו לבית של יוסלה בחמש אחרי הצהריים. יחד המתינו
לפנוי, עד יום ראשון אחרי הצהריים.
39
השעות בממד, כמו גם המעבר החד לחיים במלון, נתנו את אותותיהם. המטפלת חזרה
לפיליפינים, ויוסל'ה היה צריך להסתגל למטפלת חדשה. למרות הקשיים המצטברים, יוסל'ה
הגיע בקביעות למועדון הגיל השלישי, לבית הקפה ולאירועים השונים – והיה חייכן וידידותי כתמיד. הוא צלח גם את המעבר לחצרים באוקטובר, וחודש אחר כך
זכה לחגוג את יום הולדתו ה-90, בחברת
הילדים והנכדים.
בן 90
במותו.
