אסף בן ברק
דברים לזכרו של אסף בן ברק, במלאת 30 למותו
נולד כח' אלול תשי"א 28.9.1951 נפטר - כט' תשרי תשפ"ג 24.10.2022
אסף הוא בנם השלישי של מכבית ואיתמר, ממייסדי
חניתה, נכד למשפחת בן ברק ממייסדי נהלל,
אח לצור ויואב. כאשר מלאו לאסף שבע נפטרה אימו. כעבור מספר שנים נישא אביו להגר,
וכך זכה אסף גם בשתי אחיות: אברה וגומר. ב 1967 ספגו בני המשפחה מכה כואבת, עם
מותו של האח הבכור צור בתאונת טיסה.
אסף היה בן נאמן לקבוצת אלון, והקפיד לשמור על
חברות אמיצה עם בני הכיתה ובנותיה כל חייו. הוא היה תלמיד טוב, שאהב במיוחד את לימודי
הביולוגיה והבוטניקה. היות וניחן בזכרון מעולה, הפך מומחה לצפרות והגדרת צמחים. עם
תום הלימודים, הצטרף לגרעין בנים לשדה בוקר. בהמשך התגייס לחיל האוויר, ושירת
ביחידת מודיעין.
כנהוג בימים ההם, אחרי שנתיים בענף הבננות יצא
ללימודים בטכניון. בשנה הראשונה למד פיזיקה ואז החליט לעבור ללימודי רפואה. במהלך
הלימודים נישא לשושי, בת קיבוץ אפיקים, והזוג חי בחניתה. ב-1980 נולד בנם נבות. מספר
שנים לאחר מכן נפרדו וב1990-נישא אסף לסמדר חוטר-ישי, ועבר לקיבוץ בארי. ב- 1991
נולדה בתם נעה. אסף רקם עם ניר ואורי קשרים מיוחדים, ועם השנים הפך לסבא פעיל
לילדיהם של נבות וניר. אסף היה איש משפחה מסור, שהקדיש תשומת לב רבה גם למשפחתו
הרחבה, והשתדל לא להחמיץ אירוע משפחתי מצפון הארץ ועד דרומה.
אסף חי בבארי 31 שנים, אך תמיד ראה בחניתה בית,
והיה מחובר בכל נימי נפשו למקום. יחד עם זאת, מאד אהב את קיבוץ בארי. למרות שהיה
"תושב", נשאר קיבוצניק אמיתי של פעם והרגיש מחוייבות אישית להשתתף
בגיוסים בפרדס, בתורנויות חיסול בחגים, בשמירה בשער. הוא אהב את הנוף המקומי
והתלהב במיוחד מהדגלים האדומים שהונפו כאן לא רק באחד במאי, ממפקדי האש של החטיבה,
ומטכס העומר שהיה בעיניו תמצית התרבות הקיבוצית. במהלך השנים כאן השתתף בנטל הצוות
הרפואי וטיפל בחברים הרבה לפני שהיה באופן רשמי רופא כונן של "שורש".
המקצוע היה עבורו שליחות. הוא התמחה ברפואה
פנימית, ורפואת משפחה. במהלך חייו עבד בבתי החולים ברזילי וסורוקה, והיה רופא
משפחה במרפאת צוחר ובמרפאות של המושבים הקטנים באיזור. שנים רבות היה רופא המשפחה
של הפזורה הבידואית באיזור דימונה, ועבד ביחידה לטיפולי בית של מושבי הדרום עד
קריית גת. ימים ארוכים, שעות לא קונבנציונליות, לא מעט לילות. המחוייבות שלו
לחולים היתה טוטלית . וכך, לכל אחד מהמטופלים הרבים נתן את מספר הטלפון
הנייד שלו, ושמר על קשר אישי חם איתו ועם בני משפחתו. בבוא היום השתדל
להשתתף בכל הלוויות והגיע לביקור אצל המשפחות האבלות. במקביל, המשיך לעשות שירות
מילואים כרופא עד גיל 71 ויכול להיות שהיה ממשיך לנצח.
בין העבודה התובענית למשפחה המתרחבת, בכל זאת מצא
אסף זמן לטפח את תחביביו. הוא היה איש של ספרים וצבר ידע נרחב ומעמיק בתחומים
רבים. אהב במיוחד פרוזה ישראלית – בעיקר את ס. יזהר וספרות דור הפלמ"ח – והיה
בקי בתולדות ארץ ישראל ובהיסטוריה צבאית. הוא אהב מוזיקה בכלל, ואת הביטלס בפרט.
הוא היה ספורטאי שוחר אתגרים שהשתתף בריצות מרתון, ואת צליחת הכנרת האחרונה הספיק
לעשות בספטמבר האחרון. אסף היה גם טייל נמרץ, ויצא
לטרקים בנפאל, בדרום אמריקה, ובאתיופיה .
מספר ימים לאחר צליחת הכנרת יצא אסף למסע רביעי
בנפאל. אנשים שפגשו אותו במהלך הטיול סיפרו שהיה שמח ונלהב. הוא נשא איתו ערכת
עזרה ראשונה, והיה נכון לסייע לכל מי שנזקק; הוא הדריך מטיילים לקראת יציאתם להרים
כדי להימנע ממחלת גבהים. כהרגלו, מסר את מספר הטלפון שלו למקרה שיזדקקו לעזרתו. ימים
ספורים לפני החזרה הביתה הגשים אסף את חלומו האחרון – להגיע אל אגם טיליצ'יו,
החבוי מעל קרחון במרומי ההימלאיה, בקרבת ההר אנאפורנה. הוא שלח למשפחה את תמונות
הנופים שעצרו את נשימתו, והיה המאושר באדם. ברדתו מההר, פגעה בו מפולת סלעים והוא
נהרג במקום.
חייו של אסף נקטעו באחת, ומותו הפתאומי עורר סערה
רגשית בקרב משפחתו, חבריו ומטופליו. רבים כתבו למשפחה זכרונות ודברי ניחומים. אביה,
בת כיתתו, ספדה לו בהלוויה ואמרה: "אסף היה ה-תלמיד בכיתה, ממושקף, סקרן,
מתלהב... האהבה ותשומת הלב שהרעיף היו כל כך מובנות מאליהן שלא חשבנו לומר לו תודה".
איש צנוע, אוהב טבע ואדם, מצא את מנוחתו האחרונה בחניתה, ליד הוריו ושני אחיו
הבוגרים.
יהי זכרו
ברוך.
