יצחקי אהרון

אהרון יצחקי

נולד: 10/10/1924 נפטר: 03/01/2015

אהרון נולד להוריו, שושנה ואברהם, באוקטובר 1924, באניית מסע איטלקית שעשתה את דרכה בים השחור לקושטא. המשפחה התיישבה בירושלים. האם שושנה נפטרה משחפת תקופה קצרה אחר העלייה ארצה. בתום שנת האבל התחתן האב אברהם בשנית, ולאהרון ואחותו הבכורה רבקה (אמה של שושקה חברתנו) נוספו בחלוף השנים 3 אחיות ו- 2 אחים (האחד הוא שמעון יצחקי חברנו).
כך תאר אהרון את שכונת ילדותו: "השכונה בה גרנו באותם ימים הייתה צבעונית ומגוונת - חיי הקהילה התרכזו סביב בתי הכנסת, תלמודי התורה, השוק, החנויות ובתי המלאכה. רוב תושבי השכונה היו אנשי עמל... בגבול השכונה, היה מגרש כדורגל שמשך אליו קהל רב מכל רחבי ירושלים ובהם גם תושבי השכנות החרדיות שבאו למחות על חילול השבת בצעקות 'שאבס'".
כשהיה אהרון בן 14 נשלח ללמוד בבית הספר החקלאי "מאיר שפיה" שליד זכרון יעקב. אלה היו שנים בהן החלה ההתרחקות של אהרון מהווי החיים הדתי ומעבר לאורח חיים חילוני ברוח תנועת העבודה. בתחילת שנות ה-40 נטשה המשפחה את ירושלים ועברה להתגורר בתל אביב, בבית ערבי על גבול יפו, באזור שנקרא "השטח הגדול". בשנת 1941 סיים אהרון את לימודיו. אברהם, אב המשפחה, נפטר ואהרון עזר בפרנסת המשפחה יחד עם אחיותיו.
באותה תקופה הוא הגשים את חלומו והצטרף לקבוצת בארות של הנוער העובד במושבה גדרה. אהרון לא נמנה על קבוצת ה- 30 שהשתתפו ביום העלייה לקרקע, אך בחלוף מספר חודשים עבר מגדרה לנחאביר ושימש כיערן מטעם קק"ל. מנחאביר גויס אהרון לרכז את סניף הנוער העובד בת"א. במסגרת פעילותו זו הדריך קבוצת צעירים בני 16, שהתגבשו לקבוצת "במעלה", ואשר ראשוני חבריה הגיעו לבארי במרץ 1950. בסניף הנוער העובד בתל אביב פגש אהרון את שלומית, בת עין חרוד, שהייתה גם היא שליחה בתנועה. בנובמבר 1953 גויס אהרון לשליחות מטעם הסוכנות היהודית ותנועת "דרור" למרוקו. אהרון מספר על כך: "אלה היו 3 שנים קשות ביותר: לא שלטתי בשפה הצרפתית, הייתי כמעט יחידי בשטח, נסעתי לאתר יהודים בין כפרים ועיירות נידחות ולדאוג לסידורי עלייתם".
שלומית ואהרון נישאו באוקטובר 1955. הרעייה הטריה הצטרפה לאהרון בשליחות במרוקו, אך התנאים הפוליטיים אילצו אותם לקטוע את השליחות ושלומית שבה לארץ לבדה כדי ללדת את אורי, הבן הבכור. לאחר הולדת הבן השני (הראל), יצא אהרון ללימודי הוראה בסמינר עליית הנוער בירושלים ולאחר סיום לימודיו שימש כמורה לילדי כיתת "אורן", שעלו מרומניה ומבריה"מ, והגיעו לבארי במסגרת עליית הנוער. עם סיום תפקידו כמורה הצטרף אהרון לצוות הנוי של בארי. המשפחה התרחבה עם הולדתה של הבת יעל ובדצמבר 1966 נולד הלל, בן הזקונים.
לאחר מלחמת ששת הימים, המפגש עם נופים ואתרים היסטוריים חשף אצל הגנן בהווה והמורה לשעבר סנטימנט נסתר והוא הפך את עצמו, מכוחו של מנוע אוטו-דידקטי רב עוצמה, למדריך טיולים מדופלם - רחב דעת, נלהב, בקיא, בעל כושר סיפור ייחודי ובעל תשתית תרבותית המשתרעת על פני המרחבים העצומים של תורת ישראל מחד ועולם המושגים של ההיסטוריה המודרנית מאידך.
במחצית שנות ה- 70 נפתח פרק נוסף בחיי אהרון, פרק הארכיון. הוא חילץ מציפורני הגשם, הלחות והעזובה את אוצרות העבר של בארי, ששכנו עד אז ב- 5 ארוניות דחוסות במרתף בית העם. כהרגלו, הוא השתלט על התחום החדש בתנופה, בכישרון וביכולת ניתוח וקטלוג מרשימים. במהלך 25 השנים הבאות הוא ביסס והרחיב את ארכיון בארי עד שהפך אותו לאבן שואבת לתלמידים, היסטוריונים מזדמנים ושאר נברנים מצויים. במקביל ובמשולב עם עבודתו בארכיון החל אהרון לעסוק בשיפוץ ממטירים בפלחה, עבודה בה התמיד עד לפרישתו לגמלאות.

"היה איש - וראו: איננו עוד".
יהי זכרו ברוך.