אילן וייס
אילן נולד בחולון. הוא היה הילד הבכור לאימו
מיקי, ילידת הארץ, וילד שלישי לאביו אברי, שורד שואה שהגיע כנער מהונגריה. הוריו
של אילן נישאו כאשר אביו היה אלמן צעיר עם שני ילדים: עמיר ורביב. כשהיה בן שנתיים
וחצי נולדה אחותו הצעירה, אסנת.
לפני לידת אחותו, אילן נשאל האם הוא רוצה
אח או אחות. אילן השיב שהוא רוצה אוטו מנוף. כשאסנת נולדה, קיבל יחד עם האחות
הקטנה גם אוטו מנוף.
אילן היה תינוק אנרגטי, שובב וסקרן. התחיל
ללכת בגיל תשעה חודשים ולא יכול היה לשבת במקום אחד. במיתולוגיה המשפחתית סיפרו
שבגיל עשרה חודשים, אימו מצאה אותו יושב על חבלי הכביסה של הקומה השנייה.
כילד, אילן מאוד אהב את הנסיעות
המשפחתיות לדודים בחיפה. אביו נהג להוריד את גב המושב האחורי, ואילן ואחותו היו
מתכרבלים שם עם שמיכות וכריות, ועם הכלבה האהובה חומית.
המאכל האהוב עליו היה כבד בפיתה, שאביו
הכין מדי ערב שבת. גם בבגרותו, כשאברי ידע שאילן מגיע הביתה, היה מכין לו את המנה
האהובה.
בכיתה ט' עבר אילן לגור בקיבוץ רמת רחל
כילד חוץ. ילדי הקיבוץ למדו בבית הספר בגבעת ברנר, אבל אילן לא התלהב מהלימודים.
הוא העדיף את הדשא או את השדות. אילן היה מצטרף לעובדי הגד"ש שעבדו בשטחי
הפלחה הקרובים לבית הספר. למרות הכל, הצליח לסיים 12 שנות לימוד. אילן זקף זאת
לזכות המחנכת האכפתית, שאהבה אותו ודאגה שלא ינשור מהלימודים.
בצבא התגייס אילן להנדסה קרבית, אך בעקבות
פציעה הפרופיל שלו ירד. מפקדיו, שהכירו את
היכולות שלו, אפשרו לו לבחור לאן ישובץ בהמשך. אילן בחר להיות פקח טיסה.
הוא אהב את השירות בבסיס נבטים. מאז ידע לזהות סוגי מטוסים משמיעה בלבד והתעניין
בכל הקשור במטוסים.
לאחר השחרור מהצבא, חזר אילן לרמת רחל
והשתלב בעבודה בגד"ש. הוא רכש ידע וניסיון מקצועי בעיקר בגידול כותנה והגנת
הצומח.
ב1992 הגיע לבארי לעבוד בפלחה, והיה
הבמב"ח הראשון בקיבוץ. לאחר כשנה הכיר את שירי, בת הקיבוץ שעבדה בחינוך. בשנת
1995 השניים נישאו. ההורים של שירי ראו באילן בן, והוא שמח בהם כהורים נוספים. עם
השנים, נולדו שלוש הבנות: מיטל, מעין ונוגה. אילן היה מוקסם מהבנות והיה איש משפחה
אוהב ומסור אשר נתן הכל לאשתו ולבנותיו. הבנות היו מאוד קרובות אליו והרגישו נוח
להתייעץ עימו ולהיעזר בו בכל נושא.
"בן משפחה" נוסף היה כתם, הכלב האהוב, שחי עם המשפחה עשר שנים, עד שמת
בשבת השחורה.
המשפחה אהבה לטייל יחד, בארץ
ובחו"ל, ולנסוע להופעות. אילן אהב במיוחד את להקת
DIRE STRAITS
ואת להקת הריקודים LORD OF THE DANCE, נסע לכל הופעה שלהם
בארץ, ובדצמבר 2022 נסעה המשפחה לפראג להופעה של להקת
הריקודים. בחודש אוגוסט האחרון, המשפחה טסה לבודפשט, ואילן התרגש מאוד למצוא את
בית ילדותו של אביו.
בשנות הקורונה, אילן הירבה לבשל בבית
ונהנה מאוד. מאז המשפחה נהגה לאכול בבית באופן קבוע, כולל בערבי שבת ובחגים. הוא
גם אהב לארח את המשפחה המורחבת לארוחות "על האש".
פעם בשנה היה נוסע עם אריק קראוניק
ז"ל להפלגות קזינו, פעם מפסיד, פעם מרוויח ויוצא מאוזן. בכל סוף שבוע, יצא לרכוב על אופניים עם גיל
בויום ז"ל, אחיה של שירי, ועם גל שרמק. אחרי שעות העבודה, אהב לשבת לשתות כוס
בירה בגינה שטיפח.
במהלך השנים, אילן עבד בגד"ש, ובמקביל
מילא את תפקיד הרבש"צ. בהמשך קיבל על עצמו את ריכוז הגד"ש. באותה תקופה
גם יצא ללימודי תואר ראשון במסלול מיוחד למנהלים, שהתקיים במכללת רופין. יחד עם
אבשל ז"ל, שהיה אז מרכז המשק, הוביל מהלך להוציא את בארי מיח"מ. בתום
הלימודים, התחיל אילן לעבוד בדפוס במחלקת הבווה. אחרי כשלוש שנים עבר לניהול מחסן
החלפים במוסך. לבקשת הקיבוץ, חזר אל הדשא של נעוריו, וריכז את ענף הנוי. התפקיד
האחרון שקיבל היה מנהל התשתיות של הקיבוץ – תפקיד חדש שנועד לתכלל את ענפי הבניין,
החשמלייה, השרברבות, ולקיים בקרה תקציבית, פיקוח ותכנון גם בתחומי הגז, הכבישים
והתקשורת. אילן אהב מאוד את התפקיד. הוא הרגיש שיש לו תרומה משמעותית בהקמת סדר
חדש ובעיצוב תשתיות הקיבוץ. הוא שלט בפרטי הפרטים, והיה קשוב ומחויב לתת גב למרכזי
הענפים, ולמצוא לכל בעיה פתרון שהוא גם חברי וגם מערכתי קיבוצי. אילן היה מנהל מאורגן
ומסודר, מאוד לויאלי לקיבוץ ודואג לביצוע החלטות גם כשהן מנוגדות
לדעתו.
במסגרת תפקידיו השונים, היה אילן פעיל גם
בוועדות רבות. בכל מקום התגלה כחבר טוב, עם הומור ייחודי, ישר, חרוץ ומחויב בכל
רמ"ח אבריו. בארבע השנים האחרונות היה סגן ראש צח"י, צוות חירום יישובי.
גם כאן, בדרכו השקטה, אפשר היה לסמוך עליו בכל דבר. מגיב בצורה מדויקת
ומחושבת. תמיד נכון לתת עזרה, מסור, אחראי, בעל ראש גדול, יוצא לכל אירוע בלי פחד,
מגיע לכל מקום.
כך אירע גם בבוקר שבת, השבעה באוקטובר. לכיתת הכוננות לא היה מפתח לנשקייה,
כי אריק הרבש"צ נהרג בשער הקיבוץ בדקות הראשונות לפלישת המחבלים. אילן נקרא
להביא את המפתח. הוא יצא מביתו, ונרצח מאש המחבלים ליד הקלאב-קאר איתו התכוון לצאת
לדרך, להגן על הקיבוץ שכל כך אהב.
