שחר צמח

שחר הוא דור שלישי של קיבוצניקים: הבן הבכור של דורון ושלומית, נכד ליעקב וכרמלה צמח מוותיקי בארי שעלו לארץ מבגדד, ולחנה ויואל אפשטיין, ילידי גרמניה וחברי קיבוץ המעפיל. משפחה אידאליסטית. דורון היה 10 שנים בקיבוץ גלגל, שלומית 5 שנים בכרם שלום, כעזרה לקיבוצים צעירים. כשנפגשו גרו שנה בקיבוץ המעפיל, ואחרי שנה החליטו להקים את ביתם בבארי. דורון עבד בהנהלת חשבונות, ושלומית במרפאת השיניים, שניהם חברי קיבוץ מעורבים ופעילים. במהלך השנים נולדו שלושת אחיו ירדן, איתי, עידו ואחותו שי. קן משפחתי חם ואוהב, מטפח במיוחד את הקשרים בין האחים וכולם גרים בקיבוץ. נראה כי ההיסטוריה המשפחתית השפיעה מאד על דרכו של שחר.

שחר לא היה ילד חזק, אבל היה עצמאי ודעתן. הוא גדל בפעוטון של נעמי מוקה (שזכתה לכינוי נעמי נס קפה), משם לגן ולכיתת פטל. שחר ידע לחלק את האנרגיה שלו בין הלימודים לחייו החברתיים. הוא היה ריאלי, אהב פיזיקה, אבל לא פחות אהב לבלות עם החבר’ה. היתה זו חבורה מגובשת, מלאה הומור ושוחרת מעשי קונדס. לשחר היה הומור עוקצני וציני, וההקנטות שלו היו חלק מההווי הכיתתי. כנער עבד בפינת חי, עשה תורנויות חליבה ברפת, ואהב לרכב על סוסים.

בסוף הלימודים הרגיש צורך לתרום ממה שיש לו, והתקבל לניצנה לשנת שירות שלישית. הוא ראה את עצמו כמדריך, יכולת שהתבטאה גם במהלך השירות הצבאי שלו. הוא התגייס לקורס טיס, וכעבור מספר חודשים הגיע לפלס”ר נח”ל. מסלול ההכשרה היה יחסית ארוך, והתגבשה בו חבורה מיוחדת ששמרה על קשרים הרבה אחרי השחרור. שחר הפך למפקד צות במסלול, מבלי שהיה קצין. לתכנית הצבאית שביצע בקפדנות, הוסיף שיחת לימוד שבועית בנושאים רציניים וקצת פחות רציניים, כמו שיחת הדרכה על סוגי קפה.

במהלך הצבא שירת בשטחים תקופה ממושכת, ושם התפתחה מאד תודעתו הפוליטית. הוא היה איש שמאל מובהק, ולימים לקח חלק ב”שוברים שתיקה”, הצביע מרץ, והיה פעיל בבחירות.

עם השחרור חזר שחר לקיבוץ ועבד בדפוס כשנה. יצא לטיול צעירים. בארה”ב הסתובב באוטו מוכר גלידה, באירופה היה מאבטח טירה של משפחת ספרא, ובדרום אמריקה יצא לרפטינג ושבר את היד. כשחזר מהטיול, כבר היה ממוקד בלימודים. הוא השלים בגרויות ופסיכומטרי, והתחיל ללמוד באוניברסיטת בן גוריון תואר ראשון בכלכלה, פוליטיקה וממשל. גם כאן שילב חיי חברה

ולימודים. הוא גר בשכונה ד’, וארגן בחצר ערבי שירה בציבור עם בירה, ובמקביל כתב מאמרי דעה פוליטית באתרי אינטרנט. כשלמד לתואר שני בכלכלה, כתב מאמרים גם בנושא פנסיה שבו התמחה, ואף הרצה בכנסים בתחום.

תוך כדי הלימודים פגש את עפרי, עבר לגור איתה בתל אביב, ועבד בחברה ליעוץ כלכלי-אסטרטגי. אחרי שנה התחיל לעבוד באגף החשב הכללי במשרד האוצר בירושלים, ועבד בתחום הפנסיות. כרגיל אצלו, במלא ההשקעה, ברצינות ובמקצועיות.

החתונה נערכה בזולה בבארי, בטכס אזרחי ששחר ועפרי כתבו עם חברים. כעבור מספר חודשים עברו לבארי. שחר המשיך לעבוד בירושלים, עפרי ניהלה את סניף עמותת אנוש בקרית גת. כשלוש שנים אחר כך נולדה הבת הבכורה אלה. שחר השתתף בלידה והיה נחוש ומגונן כמו שומר ראש.

כשאלה היתה בת שנה שחר החליט לקבל את ההצעה להיות סמנכ”ל הכספים של דפוס בארי, ועזב את המסלול המבטיח בעבודה בירושלים. הוא אהב את התפקיד החדש, וראה את עצמו מתפתח בדפוס. במקביל, המשפחה הקטנה עברה לדירה גדולה יותר, ושחר ניהל את השיפוץ בהנאה רבה.

כשנטע נולד, שחר כבר היה אבא ותיק, ועפרי מוסיפה: “אבא מושלם”. מדבר עם הילדים בגובה עיניים. יחד היו מטיילים, נוסעים בג'יפ או באופניים, במיוחד לנחל סחף שבין בארי לעזה, שבחורף זורמים בו מים והשקדיות פורחות בלבן. יחד קטפו תאנים ותותים, ושחר הכין מהם ריבה. הוא אהב לרוץ במרחבי הנגב, להתאמן לריצת המרתון, שהשלים לראשונה ב 2022 והתכוון לחזור עליה. רץ בשדות שעתיים-שלוש, עם המוסיקה שהוא אוהב באוזניות - סיימון וגרפונקל, תיסלם ו"הבוס" ברוס ספרינגסטין - עד לגדר של עזה ובחזרה.

שחר היה איש של חברים, ושמר על מעגלים חברתיים רבים. הוא אהב לראות יחד משחקים של ליברפול או מכבי חיפה, לשחק כדורגל בטורנירים של הקיבוץ ושל המועצה, לצאת לשטח ולהדליק מדורות, לעשות פויקה או סתם להכין תה בשטח. הוא התנדב להיות אחראי על מחסן הטיולים של הקיבוץ, קנה ציוד וניהל רישום מדוקדק ומעקב צמוד אחרי הפריטים שהושאלו. חברים מספרים שהוא היה הצירוף האולטימטיבי של רצינות וקלילות. בבוקר לובש חליפה של מנהל כספים, בערב מדליק מדורה עם הילדים, וכשהם הולכים לישון מזמין את החבר’ה לנרגילה. יזם סדרתי: תמיד מזמין לטייל, לראות, לעשות משהו יחד. איש אוהב חופש, הנאה והומור. יודע לצטט מביג לובובסקי או ממלכוד 22, כותב פרודיות על שירים עבור כל חבר שהתחתן, ורושם את אילון לשנת שירות כל שנה מחדש.

אוהב לבלות, ושותף אידאלי לישיבה ממושכת במסעדות טובות. בכנופיית תפוח-פטל יודעים שאם משחקים משחקי חשיבה, כשהתור של שחר מגיע הוא מתלבט כל כך הרבה שאפשר ללכת לעשות קפה בינתיים, אבל בנסיבות אחרות הוא הכי מהיר ואסרטיבי. ביום שישי שלפני השבת השחורה, ישבו חבורת תפוח-פטל לקבוע את מסלול טיול הבנים השלישי שלהם. שחר החליט שהטיול יהיה לצרפת, הודיע לכולם, וכמו תמיד נרדם ראשון על הכסא.

בשבת בבוקר למחרת, שחר הוזנק לכיתת הכוננות. ההתנהלות שלו באותה שבת שחורה איפיינה את מי שהיה תמיד: מוביל ונחוש, יודע בדיוק מה צריך לעשות. הוא הגיע לנקודת איסוף הפצועים במרפאת-השיניים של הקיבוץ ונלחם משם, משרה ביטחון על כל מי שנלחם לצידו. מצה"ל ביקש להפציץ בעזרת מסוק ליד גן השעשועים בבארי, כי היו בו מחבלים רבים, אך בקשתו לא אושרה. תוך כדי לחימה

שחר היה איש תאב חיים, אוהב אדם, אופטימי, אמיץ, שראה כל אתגר בחיים כהזדמנות. כך נזכור אותו וכך נמשיך לספר אודותיו לילדיו, אלה ונטע.