רן שפר
-
22.02.1975 - 7.10.2023
רן נולד ב-22 בפברואר 1975 בנווה מונוסון למרים ולחיים, אח קטן ללילך, שהיתה אז בת שש. ההיריון של רן היה בסיכון, וכלל אשפוז ממושך של מרים. רן נולד חודש לפני הזמן ושהה באינקובטור. הרחבת המשפחה כנגד כל הקשיים הייתה מקור לשמחה גדולה. מרים הייתה מורה ומחנכת בבית ספר יסודי. חיים עבד בתעשייה האווירית ואז פתח עם שותף מפעל טקסטיל בנתיבות, לשם נסע מדי יום מנווה מונוסון. הוא נהרג בתאונת דרכים כשרן היה בן ארבע.
מרים וחיים כבר חשבו בעבר לעבור לקיבוץ, לחיות בקהילה קטנה. עם מות בעלה, החליטה מרים לממש את המעבר. אחד מחבריו של חיים למילואים היה חבר בארי שעזב את הקיבוץ. הוא חיבר אותה להנהלת הקיבוץ. כשמשפחת שפר הקטנה הגיעה לבארי, רן הצטרף לגן כלנית. הוא סבל מקשיי הסתגלות ללינה המשותפת, ואמו ישנה איתו בגן במשך חודש שלם. הוא השתייך לכיתת "נרקיס", שהיתה קטנה מאוד, ולכן אוחדה עם הכיתה מעל, וכך נוצרה "צאלון-נרקיס". לרן היו הרבה חברים מהקבוצה, שאיתם שמר על קשר לאורך השנים. הקבוצה הייתה כמו משפחה.
לרן היתה צלקת גדולה בראש. זאת היתה מזכרת מהבית הישן בנווה מונוסון. פעם, כששיחק עם בת דודה בקומה העליונה של מיטת הקומתיים, קפץ למטה כדי להביא חלק של לגו וספג פגיעה בראש. הוא היה מאושפז חודש בבית חולים ועבר ניתוחים. רן התקשה בלימודים, ועוד לפני שהיתה מודעות לקשיי למידה וקשב, אמו הבינה את הקושי. לכן, כשעלה לתיכון מצאה בשבילו בית ספר מיוחד ברמת אביב, לשם נסע הלוך-חזור באוטובוס יום-יום. הוא הצליח להתמיד ולסיים י"ב.
כשרן היה בן 18 נפטרה אמו. כיוון שהיה יתום משני הוריו, לא נדרש לעשות צבא, אבל הוא בחר להתנדב ושירת במשטרה הצבאית. את רוב השירות עשה ככלאי.
אחרי השחרור יצא לטיול הגדול במזרח – טייל בהודו ובתאילנד. הוא נסע וחזר במשך שנים, חיפש את מקומו בעולם. כאשר נסע לטיול באפריקה עם חברים מבארי, הם חזרו בהפתעה לחתונת חבר בקיבוץ.
את הטיול הגדול עשה רן במסלול בנים, ולאורך כל השנים נותר בקשר עם בארי. כשנקרא לדגל בקיבוץ, כדי לנהל את חדר האוכל, התייצב מיד בארץ, אך בתוך זמן קצר, נמשך שוב לנסיעות למזרח. רק לפני כ-12 שנה שב לחיות בישראל. הוא גר במשך חצי שנה ב"אשרם במדבר" ושקל להתקבל לחברות שם, אבל בסוף בחר בבארי. הקיבוץ היה ונשאר הבית. לאחר שהתקבל לחברות יצא ללמוד מקצוע, והפך לטכנאי קירור ומיזוג. הוא עבד במקצועו במשך שנים, והיה מנותני השירות המצטיינים בקיבוץ. תמיד בחיוך, תמיד נכון לעזור. אחר כך עבד בנוי, ולפני כשלוש שנים שוב שינה כיוון והתחיל לעבוד בחינוך, בבית הילדים, ואחר כך בחינוך היסודי בקיבוץ. הוא לא היה איש חינוך במהותו ובהשכלתו, אבל הוא הלך עם האהבה.
את גלית, ילידת כפר סבא, פגש רן ב-2010 בפסטיבל של "אשרם במדבר". הם התחתנו כמה חודשים אחר כך, ובארי היה גם לביתה של גלית. ב-2013 נולדה להם אמלי. זואי נולדה ב-2015, ונאיה הצטרפה אל המשפחה ב-2019. ב-2022 גלית ורן נפרדו. רן אהב את הבנות בכל ליבו, בכל מאודו. והן אהבו אותו מאוד. הוא היה אבא מסור, שהיה שם בשבילן, ודאג לכל מה שנזקקו לו ורצו בו. הוא בילה איתן בטיולים, בבריכה ובבאולינג, שיחק איתן במשחקי קופסה. משחק אהוב נוסף היה דגדוגים... אילו היה יכול להיות רק עם הבנות, ולא לעסוק בכל דבר אחר, זה מה שהוא היה עושה.
רן ואחותו לילך, שגם היא בנתה בית בבארי, היו תמיד קרובים. ללילך היו תחושות בטן לגביו. היא דאגה לו כשטייל שנים רבות במזרח, אבל ידעה שזה מה שהוא רוצה. כמו שחיכתה שנים שייוולד – כך חיכתה שיחזור. כשרן לא היה בטוח כיצד לנהוג או מה לעשות בקשר לדבר זה או אחר, הוא היה מתייעץ עם גלית.
לפני כשנה איבד רן את חברו מילדות, גל מילס. הם היו כמו אחים. מאוד-מאוד קשורים ומחוברים. מותו של גל מסרטן שבר את ליבו של רן.
כמעט כולם קראו לרן צ'פלה, אבל אף אחד לא זוכר מאיפה זה בא. במשפחה שלנו, מספרת לילך, היו כאלה שקראו לו רנצ'ו, ובמשפחה של גלית קראו לו שפר. רן בקושי זכר את אבא שלו, אבל כולם אמרו שהוא דומה לו מאוד, שהאופן בו דיבר והלך היה כמעט זהה לזה של אביו.
רן נהג לתרגל מדיטציה. בהודו גם גילה והתאהב במוזיקת טראנס ובמסיבות טראנס, והמסיבות הפכו לתחביב המרכזי שלו. ב-6 באוקטובר 2023 נסע למסיבה ברעים. אנשים ראו אותו שם מחייך ושמח. שעות ספורות אחר כך נרצח. כשנודע שרן מת, אנשים שפגשו אותו במסיבה יצרו קשר עם לילך וסיפרו לה שהוא פשוט נכנס להם ללב. כזה היה רן – נפש חופשייה. הרגש הוא מה שהוביל אותו. אדם אוהב, שאהב מאוד לרקוד. תמיד מחייך, תמיד בטוב, תמיד אופטימי. בואו של רן לעולם הביא שמחה גדולה. חברים שהיו איתו בכל המסיבות סיפרו שאמר שככה בדיוק היה רוצה למות, במסיבה. אין ניגוד גדול יותר בין דרכו של רן, דרך של אהבה ושמחה שהתלכדו במסיבה, לבין הדרך בה הלכו בה רוצחיו, דרך של שנאה ואימה.
דרכו של רן והאהבה העצומה שבה נהג יהוו זיכרון ונחמה לבנות אמלי, זואי ונאיה, לגלית, לאחותו לילך ולכל חבריו.
יהי זכרו ברוך.
לאתר הזיכרון של רן:
www.remembering-chepale.com
מרים וחיים כבר חשבו בעבר לעבור לקיבוץ, לחיות בקהילה קטנה. עם מות בעלה, החליטה מרים לממש את המעבר. אחד מחבריו של חיים למילואים היה חבר בארי שעזב את הקיבוץ. הוא חיבר אותה להנהלת הקיבוץ. כשמשפחת שפר הקטנה הגיעה לבארי, רן הצטרף לגן כלנית. הוא סבל מקשיי הסתגלות ללינה המשותפת, ואמו ישנה איתו בגן במשך חודש שלם. הוא השתייך לכיתת "נרקיס", שהיתה קטנה מאוד, ולכן אוחדה עם הכיתה מעל, וכך נוצרה "צאלון-נרקיס". לרן היו הרבה חברים מהקבוצה, שאיתם שמר על קשר לאורך השנים. הקבוצה הייתה כמו משפחה.
לרן היתה צלקת גדולה בראש. זאת היתה מזכרת מהבית הישן בנווה מונוסון. פעם, כששיחק עם בת דודה בקומה העליונה של מיטת הקומתיים, קפץ למטה כדי להביא חלק של לגו וספג פגיעה בראש. הוא היה מאושפז חודש בבית חולים ועבר ניתוחים. רן התקשה בלימודים, ועוד לפני שהיתה מודעות לקשיי למידה וקשב, אמו הבינה את הקושי. לכן, כשעלה לתיכון מצאה בשבילו בית ספר מיוחד ברמת אביב, לשם נסע הלוך-חזור באוטובוס יום-יום. הוא הצליח להתמיד ולסיים י"ב.
כשרן היה בן 18 נפטרה אמו. כיוון שהיה יתום משני הוריו, לא נדרש לעשות צבא, אבל הוא בחר להתנדב ושירת במשטרה הצבאית. את רוב השירות עשה ככלאי.
אחרי השחרור יצא לטיול הגדול במזרח – טייל בהודו ובתאילנד. הוא נסע וחזר במשך שנים, חיפש את מקומו בעולם. כאשר נסע לטיול באפריקה עם חברים מבארי, הם חזרו בהפתעה לחתונת חבר בקיבוץ.
את הטיול הגדול עשה רן במסלול בנים, ולאורך כל השנים נותר בקשר עם בארי. כשנקרא לדגל בקיבוץ, כדי לנהל את חדר האוכל, התייצב מיד בארץ, אך בתוך זמן קצר, נמשך שוב לנסיעות למזרח. רק לפני כ-12 שנה שב לחיות בישראל. הוא גר במשך חצי שנה ב"אשרם במדבר" ושקל להתקבל לחברות שם, אבל בסוף בחר בבארי. הקיבוץ היה ונשאר הבית. לאחר שהתקבל לחברות יצא ללמוד מקצוע, והפך לטכנאי קירור ומיזוג. הוא עבד במקצועו במשך שנים, והיה מנותני השירות המצטיינים בקיבוץ. תמיד בחיוך, תמיד נכון לעזור. אחר כך עבד בנוי, ולפני כשלוש שנים שוב שינה כיוון והתחיל לעבוד בחינוך, בבית הילדים, ואחר כך בחינוך היסודי בקיבוץ. הוא לא היה איש חינוך במהותו ובהשכלתו, אבל הוא הלך עם האהבה.
את גלית, ילידת כפר סבא, פגש רן ב-2010 בפסטיבל של "אשרם במדבר". הם התחתנו כמה חודשים אחר כך, ובארי היה גם לביתה של גלית. ב-2013 נולדה להם אמלי. זואי נולדה ב-2015, ונאיה הצטרפה אל המשפחה ב-2019. ב-2022 גלית ורן נפרדו. רן אהב את הבנות בכל ליבו, בכל מאודו. והן אהבו אותו מאוד. הוא היה אבא מסור, שהיה שם בשבילן, ודאג לכל מה שנזקקו לו ורצו בו. הוא בילה איתן בטיולים, בבריכה ובבאולינג, שיחק איתן במשחקי קופסה. משחק אהוב נוסף היה דגדוגים... אילו היה יכול להיות רק עם הבנות, ולא לעסוק בכל דבר אחר, זה מה שהוא היה עושה.
רן ואחותו לילך, שגם היא בנתה בית בבארי, היו תמיד קרובים. ללילך היו תחושות בטן לגביו. היא דאגה לו כשטייל שנים רבות במזרח, אבל ידעה שזה מה שהוא רוצה. כמו שחיכתה שנים שייוולד – כך חיכתה שיחזור. כשרן לא היה בטוח כיצד לנהוג או מה לעשות בקשר לדבר זה או אחר, הוא היה מתייעץ עם גלית.
לפני כשנה איבד רן את חברו מילדות, גל מילס. הם היו כמו אחים. מאוד-מאוד קשורים ומחוברים. מותו של גל מסרטן שבר את ליבו של רן.
כמעט כולם קראו לרן צ'פלה, אבל אף אחד לא זוכר מאיפה זה בא. במשפחה שלנו, מספרת לילך, היו כאלה שקראו לו רנצ'ו, ובמשפחה של גלית קראו לו שפר. רן בקושי זכר את אבא שלו, אבל כולם אמרו שהוא דומה לו מאוד, שהאופן בו דיבר והלך היה כמעט זהה לזה של אביו.
רן נהג לתרגל מדיטציה. בהודו גם גילה והתאהב במוזיקת טראנס ובמסיבות טראנס, והמסיבות הפכו לתחביב המרכזי שלו. ב-6 באוקטובר 2023 נסע למסיבה ברעים. אנשים ראו אותו שם מחייך ושמח. שעות ספורות אחר כך נרצח. כשנודע שרן מת, אנשים שפגשו אותו במסיבה יצרו קשר עם לילך וסיפרו לה שהוא פשוט נכנס להם ללב. כזה היה רן – נפש חופשייה. הרגש הוא מה שהוביל אותו. אדם אוהב, שאהב מאוד לרקוד. תמיד מחייך, תמיד בטוב, תמיד אופטימי. בואו של רן לעולם הביא שמחה גדולה. חברים שהיו איתו בכל המסיבות סיפרו שאמר שככה בדיוק היה רוצה למות, במסיבה. אין ניגוד גדול יותר בין דרכו של רן, דרך של אהבה ושמחה שהתלכדו במסיבה, לבין הדרך בה הלכו בה רוצחיו, דרך של שנאה ואימה.
דרכו של רן והאהבה העצומה שבה נהג יהוו זיכרון ונחמה לבנות אמלי, זואי ונאיה, לגלית, לאחותו לילך ולכל חבריו.
יהי זכרו ברוך.
לאתר הזיכרון של רן:
www.remembering-chepale.com
